רוח רעה מרחפת על פני המים באוקיינוס הפוליטי של הליכוד ביתנו. בליכוד זועמים על אביגדור ליברמן, שבמרי ליבו על העמדתו לדין בפרשת השגריר זאב בן אריה ועל החמרת כתב האישום בעקבות עדות סגנו דני אילון, כמו חותר תחת שאיפתו של בנימין נתניהו להרחיב את בסיס התמיכה בו. העובדה כי ליברמן בחר לסנוט דווקא בבעלי הברית הקרובים מש"ס נתפסת בליכוד כהפרת אמונים פוליטית, בדומה לסעיף הניצב במרכז כתב האישום נגדו. גם להפך. בישראל ביתנו יש מי שפיתחו מין תסביך רדיפה, שנתניהו היה מעוניין בכתב האישום נגד ליברמן כדי להרחיקו לזמן ניכר מהממשלה, ולא הזיל דמעה נוכח הרחבתו אתמול. ליברמן קיבל ממנו התחייבות להחזיק באחד מהתיקים הבכירים - הביטחון, החוץ, או האוצר - אך יראה את הארץ המובטחת רק ממרחק, ולא יגיע בקרוב לשולחן הממשלה, ואפשר שכלל וכלל לא. כתב האישום מונה 26 עדי תביעה, ובהם סגנו אילון. ניסוחו החדש מבטל או דוחה את הסיכוי כי יסתיים בעיסקת טיעון נוחה לנאשם. לא יהיה גם הליך משפטי מהיר. בנתונים אלה קיימת הסתברות גבוהה כי ליברמן יחתור לקצר את ימיה של הממשלה, שבה יכהנו נציגיו בלעדיו. כתב האישום נכבד, וליברמן זכאי כל עוד לא הוכח אחרת, אבל האם ייתכן כי מפלגתו תרחק ממנו בתהליך איטי, ולא יעלה בידו לשלוט בה ביד רמה כבעבר? כתב האישום נגד ליברמן סיבך את ההסכם המפתיע שעשו נתניהו וליברמן בפותחם את מערכת הבחירות לכנסת. אך הוא אינו הסיבה היחידה - אפילו לא הראשונה - לתמונת המצב, שטרם היתה כמותה. בפרפראזה מבודחת אפשר לומר כי הכנסת ה-19 תיבחר בשיטת "שתי מדינות לשני עמים". הימין נאבק בתוכו כאילו השמאל-מרכז אינו קיים; והשמאל-מרכז מתלבט וצולע ואינו מצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית הקבועה מעל לראשו. אין מלכות השמאל נוגעת במלכות הימין, ולהפך. ערוץ 2 טען אמש כי הליכוד ביתנו ירד כדי 34 ח"כים, וגלעד ארדן הגיב כי מפלגת השלטון השיקה רק השבוע את מסע הבחירות שלה (מדוע-) ותראה את קרני האור הראשונות בעתיד הקרוב (לא נותר זמן לעתיד רחוק עד 22 בינואר). אם יעלה הדבר בידי תעמולני הליכוד ביתנו, זו תהיה פעולת הישרדות מפתיעה, תוכנית הצלה חסרת תקדים. אך אפילו אם הערכת השר ארדן נכונה - ברור כי מנהלי הקמפיין מטעם הליכוד שגו בהיקלעם למערבולת שבה הוא נתון, ואסור לנהוג כך רק כדי להפגין את כישוריהם להציל את עצמם ולשחות לחוף מבטחים. מבחינה משפטית, כתב האישום נגד ליברמן עומד בפני עצמו; ומבחינה פוליטית הוא מצביע על קשיי התנהלות בישראל ביתנו, שעתידה המזהיר עומעם משהו; ומבחינה ציבורית הוא רק רובד אחד בשלל התקריות בתוך הגושים. בדיוק כפי שטען נפתלי בנט, הליכוד וישראל ביתנו וש"ס והבית הלאומי "יורים בתוך הנגמ"ש".