"כשמעודדים אלימות נגד השמאל ומאיימים על יועץ משפטי בבריונות, אין פלא שאנשים לוקחים את החוק לידיים שלהם". כך תקף יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, את רה"מ נתניהו והאשימו באחריות להשחתת קבר אביו של היועמ"ש. מלכתחילה אין ודאות שאכן מדובר בהשחתה מכוונת, ואם כן, ייתכן שאף בוצעה לפני חודשים, בשיא תקופת ההפגנות נגד מנדלבליט. באותו זמן התייצבו בהתרסה חלק ממפגיני השמאל מול בית הכנסת שבו אמר היועמ"ש קדיש על אביו. אז מדוע להאשים מייד דווקא את הימין?
גבאי עצמו, דמות בכירה וייצוגית בשמאל הישראלי, הצטרף בשבוע ה־33 להפגנות נגד מנדלבליט, שבהן נעשה לא אחת שימוש בקריקטורות שבהן הוצג היועץ המשפטי כדמות מושחתת ונלעגת, ונקראו נגדו סיסמאות בוטות.
גבאי אינו היחיד. האליטות המשפטיות התגייסו בשבועיים האחרונים למסע לחצים על היועמ"ש, כדי שיודיע לאלתר, או לכל הפחות לפני הבחירות, על כוונתו להגיש כתב אישום נגד רה"מ. אחד מהם הוא פרקליט המדינה לשעבר, ערן שנדר, ממקימי "שלום עכשיו", שרבים בציבור זוכרים כמי שהוביל למעצרם של נערים קטינים בזמן המחאה נגד גוש קטיף.
בוועדה לביקורת המדינה בכנסת התקיים לאחרונה דיון בהשתתפות מומחים מטעם האגודות השונות לאיכות השלטון והדמוקרטיה. הללו התריעו בזה אחר זה מפני "הרוח הרעה המשתררת בארץ שבה שלטון החוק נמצא בסכנה", והגנו על "שומרי הסף" כמו דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש. איש מהם לא טרח לגנות, ולו במילה, את מסע הלחצים וההכפשות נגד היועץ המשפטי לממשלת ישראל, ד"ר אביחי מנדלבליט, שומר הסף המרכזי של המדינה, שישב לצידם. את הדיון סיכם הפרופ' מרדכי קרמניצר, נציג המכון הישראלי לדמוקרטיה, בקריאה להתפטרות נתניהו, אף על פי שטרם הועמד לדין ולא הורשע.
מי מאיים על היועמ"ש? // צילום: גדעון מרקוביץ'
כיצד אפשר להפגין בחריפות נגד היועץ המשפטי וגם לגונן עליו? מסתבר שאפשר, בעיקר כשיש תקשורת מחבקת לצידך. השמאל משתולל בחסות המטרייה התקשורתית, וכל שאלה ביקורתית מתפוגגת מול מסעות תעמולה עתירי ממון ותקשורת עוינת.
ואולי יש סיבה נוספת: השמאל הישראלי באמת לא סופר את הימין, לגביו מדובר הרי ב"בבונים" או "ביביסטים". הם אינם מסוגלים להאמין שגם בצד השני קיימים אנשים חושבים ובעלי יושרה. התנשאות השמאל הישראלי נעשתה כרונית, והיא גורמת לכך שלרבים במחנה השלום והדמוקרטיה אין כל בעיה עם סטנדרטים כפולים. המוסר, הלוא ידעתם, בצד שלהם. יש בקרבם רבים הסבורים שבלחץ מתמיד יצליחו להכריע חלק ממצביעי הימין, שלא יבינו שמדובר במסע תעמולה פוליטי להחלפת השלטון. הם רק שוכחים שמאז ההתנתקות מגוש קטיף, המחנה הלאומי התבגר. הוא לא ינהה בקלות אחר נופת הצופים על ממלכתיות ושמירת ה"חוק".
עורך "מקור ראשון" חגי סגל, שלא פעם מבקר מימין את נתניהו, העיר בסוף השבוע שהמאבק איננו "כן ביבי או לא ביבי", אלא "כן ארץ ישראל ולא מדינה פלשתינית". לדעתי, זה גם לא רק על מאבק על ארץ ישראל, אלא על הדמוקרטיה ושלטון החוק.
לא צריך "בכירים בליכוד" כדי להבין שהימין ייאבק בכל דרך הקיימת במסגרת החוק והמוסר, כדי לסכל את ה"פוטש" מצד החונטה המשפטית והתקשורתית בשמאל, שראשיה וארגוניה חברו יחדיו להפלת נתניהו, באין יכולת להחליף שלטון בקלפי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו