הרדימו את הקמפיין, והתעוררו

מערכת בחירות מורכבת מתכנים המצביעים על מחלוקות מרכזיות בעניינים ציבוריים ולאומיים, ומתכנון אסטרטגי של מומחים. המחלוקת המהותית בין הסיעות הגדולות ובתוך הגושים המוכרים ידועה בציבור, וככל שקרב יום הקלפי, מבקשים ראשי הסיעות להחריפה כדי ליצור ביניהן בידול אשר יקל על הבוחר להצביע לאחת, ולא לאחרת. המומחים נשכרים לנפק את הכלים.

למשל, אם יש סיעה אשר ביקשה לרכוב על הטענה כי הממשלה לא ביטלה את חוק טל אך הנושא לא עורר כמעט את עניינו של הציבור - יש לרשום זאת גם ככישלון של המומחים.

הליכוד הגיע לקמפיין המאוחר עקב הנחה (המיוחסת בתקשורת לארתור פינקלשטיין) כאילו היתרון הבראשיתי שלו היה כה גדול, שעדיף לו להרדים את הוויכוח. כבר ברור כי אין זה נכון. אפילו אם גוש הימין אינו נשחק - מעמדו של הליכוד בתוכו מצוי בירידה. זו היתה טעות מקצועית.

הרושם הבסיסי הוא שהליכוד כה מרוצה מכיווץ גוש המרכז-שמאל, שוויתר על הניסיון הלגיטימי לשחוק אותו עוד ועוד. ראשי קמפיין הליכוד סברו כי אין סיכוי ו/או אין טעם ו/או לא כדאי להשקיע מאמצים יקרים בניסיון לסדוק את חומת המפלגות שמנגד. זו טעות מקצועית בלי קשר לעמדה המהותית. אילו רצה הליכוד לכווץ את ציפי לבני או את שלי יחימוביץ', לא היה שומט ממצעו את נאום שתי המדינות לשני העמים שנשא בנימין נתניהו באוניברסיטת בר-אילן, ובעיקר היה מזכיר ללבני מה הסבירה על האכזבה מעניינם של הפלשתינים בהסדר של ממש. לשלוח את אביגדור ליברמן למשימה זו בימים שבהם משקלו האלקטורלי-אישי מצוי בשפל חסר תקדים זה אי הבנה מקצועית, או לעג לרש.

גם ההתנהלות מול נפתלי בנט היתה תמוהה. כצפוי, הבית הלאומי ביקש לזנב בליכוד ולהציגו כגורם המאיים על המשך ההתיישבות ביהודה ובשומרון. במקום לתקוף אותו באורח אישי (על עניין נכון של התנגדות לסרבנות בצה"ל, אבל בהגזמה), היה צריך להעמיד מולו את שמותיהם של יולי אדלשטיין וזאב אלקין ובני בגין וציפי חוטובלי, כמי שייצגו היטב גם את תפיסת הבית הלאומי והשתלבו היטב במדיניות הליכוד, אשר לא הסירה אפילו יישוב אחד מעל אדמתו והרחיבה את הבנייה בלי לרסק את עליונות שלטון החוק ובהסכמה. אמש הליכוד כבר הבין ותיקן וחזר בו, אבל כמה הפסיד בדרך-

אילו פעלו מומחיו בשיטת ה"סוף מעשה במחשבה תחילה", היו מציפים את המערכת במה שהוא לכל הדעות הישג מדיני בולט - התנעת החרם על איראן - ובכמה נושאים מרכזיים כבלימת שטף ההגירה מאפריקה לישראל. ואמנם הליכוד במגננה בנושאים הכלכליים-חברתיים, אבל היה מציג לפחות כמה איי התנגדות כשיפור התנאים בחינוך לגיל הרך.

בסופו של דבר הנכס העיקרי שנותר לליכוד היה הטיעון שהציג אתמול נתניהו כי הוא נתפס בציבור כמתאים ביותר לנווט את ישראל בתקופתה הקשה. זה קלף חזק, אבל להצפתו אין צורך במערכת כה מסורבלת מקצוענים, לכאורה.