"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אתם תצביעו, אבל אנחנו נקבע

,עודכן

בשנים האחרונות, על רקע התבוסות בקלפי והכישלון בהצבת חלופה שלטונית, הרגילו את עצמם גורמים בשמאל להעלות הצעות רעננות ורעיונות חדשים לדרך שבה צריכה להתנהל ולהיראות הדמוקרטיה במדינת היהודים.

הכרעת הרוב, מתן סמכות לנבחרי ציבור ומעמדה של הכנסת הם עסק מיושן, הלוא כן? במקומם, לדעת בני האור, יש להחיל מדיניות ונהגים חדשים שמטרתם העיקרית והחשובה היא להרחיק עד כמה שאפשר מההמון הנבער, שרשום בפנקס הבוחרים, את הזכות לקבוע את גורלו.

כך, כנהוג בחונטות צבאיות, הפכו קצינים לובשי מדים, המשווים את מדינתם לרייך השלישי ומתעקשים לחנך את אזרחיה, למגדלורים מוסריים. וכך הועלו קציני משטרה ומשפטנים, כמקובל במשטרים חשוכים, לדרגת "מגיני הדמוקרטיה" בזכות פועלם בתחום בדיית העלילות וניצול סמכותם מול אזרחים.

אחד ההוגים והמייצגים הרהוטים של זרם המצאת הדמוקרטיה מחדש הוא הפרופ' למשפטים מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. במאמר שפרסם בשבוע שעבר העלה רעיון מקורי: להפקיע את מינויי בכירי השירות הציבורי מידי נבחרי הציבור, ולהפקידם בידי נשיא המדינה.

העובדה שנשיא הורשע באונס וקודמו התפטר בעטייה של פרשה כספית מביכה, לא מנעה מקרמניצר לנמק בראיון לבן כספית ולאריה אלדד את הצעתו, בכך ש"לנשיאים יש רקורד טוב יותר משל ראשי ממשלה". מעבר לשקריות ההצהרה, היא גם קוראת לבחון דווקא את הרקורד של קרמניצר עצמו, לא ברמה האישית חלילה, אלא במישור המקצועי, שבו גילה הפרופסור לאורך השנים גמישות אידיאולוגית מוטה.

בשנת 1996 מונה פרופ' יעקב נאמן לשר המשפטים בממשלת נתניהו הראשונה. יממה בלבד לאחר מינויו נפתחה נגדו חקירה שהסתיימה בזיכוי מהדהד. קרמניצר לא טרח להמתין לתוצאות החקירה. הוא הרשיע את נאמן מראש וקבע, תוך ביטול חזקת החפות, שלא יוכל לחזור לתפקידו גם אם לא יוגש נגדו כתב אישום. שלוש שנים חלפו, ומהפך שלטוני העלה את אהוד ברק והשמאל לשלטון, לא מעט באמצעות עמותות קש ומיליונים מפוקפקים שזרמו במסגרת מה שכונה "פרשת העמותות". למרות דו"ח חריף של מבקר המדינה וחקירה פלילית שרק החלה, הפך קרמניצר מזאב נחוש הפועל למען טוהר המידות לכבשה כנועה וחלושה.

"בהחלטתו לפתוח בחקירה בעבירות הקשורות במימון מועמד, הוכיח היועמ"ש שהחיפזון מן השטן", הצהיר קרמניצר בכנס מיוחד שאורגן במכון לדמוקרטיה ביוזמת ברק ואנשיו, שנכחו במקום. "בהחלט יש ליועמ"ש תפקיד בהכשלת המערכת", הוסיף, תוך שהוא מבקר את שומרי הסף הקדושים שפעלו באורח פלא, דווקא במקרה הזה, שלא כשורה.

מקרה נוסף נוגע לבית המשפט העליון. בימים כתיקונם מרבה קרמניצר להתריע מפני חורבן בית המשפט ולנזוף בנבחרי ציבור המבקרים אותו. אך כשארגון בצלם כינה לאחרונה את שופטי בג"ץ "פושעי מלחמה", לשונו של קרמניצר, שהוא במקרה גם חבר המועצה הציבורית של בצלם, דבקה לחכו. כשפניתי לדובר המכון הישראלי לדמוקרטיה לברר את עמדתו של קרמניצר, נעניתי ש"אין הרבה מה להגיד על זה". לשיטת הדובר, המועצה שבה חבר המשפטן היא "לא גוף פעיל במיוחד".

קרמניצר הוא לא יותר מסימפטום לתפיסה בעייתית, שמעבר לחוסר העקביות והיושרה, מקבלת את הדמוקרטיה רק כשהאספסוף הנבער בוחר נכון בקלפי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר