אשליות האנרגיה הירוקה

בימים אלה נערכת בעיר קטוביץ' אשר בפולין "ועידת האומות המאוחדות לשינויי אקלים 2018", או במילים אחרות, ועידה לפיקוח על "הסכם פריז" משנת 2015, שפירושו העיקרי הוא הפחתת מיליארדי טונות של פחמן דו־חמצני (פד"ח). רמת הפד"ח בעלייה מתמדת כמובן, אבל הטמפרטורה, כפי שהסברתי כאן לא אחת, מסרבת להשתתף בחגיגת השקרים. נשיא צרפת עמנואל מקרון אמנם רוצה בכל מאודו לעבור לאנרגיה ירוקה, אלא שהיא מעטה, יקרה ולא מאוד זמינה. ואולם על מנת להישאר מחויב להסכם פריז, הוא הודיע על העלאת מסים לצורך סבסוד אנרגיה המתבססת על חלומות באספמיה. את תגובת הציבור הצרפתי אנו רואים כעת בשידורים ישירים מהמתרסים בשדרות פריז.

אז מה עושים חכמי החלם מצרפת על מנת לטהר את מצפונם הירוק? איך מצטרפים ל"מלחמה בהתחממות"? כידוע, 75 אחוזים ממקורות האנרגיה בצרפת מגיעים מתחנות כוח גרעיניות, ואלה אינן תורמות לפליטת פד"ח. החכמים העבירו החלטה הגורמת להקטנה בשימוש באנרגיה גרעינית עד 50 אחוזים מכלל האנרגיה החשמלית, וכך תיסגרנה תחנות כוח גרעיניות. ומניין יבוא החשמל? "מאנרגיה ירוקה, מתחדשת, זמינה, זולה, מהרוח ומהשמש", כמובן. חכמי חלם הירוקים שם החליטו גם לאסור חיפושי גז, בעוד בארה"ב המעבר מפחם לגז הוא הגורם העיקרי לצמצום הפליטות. אם העניין מזכיר לכם משהו מהתנהלותה של הקואליציה הירוקה והאלימה נגד חיפושי גז בארץ, זה על אחריותכם בלבד.

תחילה ממציאים שקר שעלייה בריכוזי פד"ח מעלה את הטמפרטורה הגלובלית, אף שאיש אינו יודע באמת מהי עלייה מסוכנת ומהי עלייה לא מסוכנת. אחר כך צווחים ככרוכיה שהכדור מתחמם וקץ האנושות עלול להגיע בכל רגע. ומי האשם? האדם כמובן. אלה אשר לימדו אותנו בייסורים שהאדם איננו במרכז, ויש לנהוג בענווה מול איתני הטבע, מפילים אימתם עליו.

על מנת לסבר את האוזן הבלתי מורגלת אל האמת בענייני אקלים: תרומת האדם לריכוז הפד"ח באטמוספירה היא פרומיל אחד בדיוק. שיעור הפד"ח בתוך גזי החממה הוא 3.5 אחוזים, ותרומת האדם היא 3.5 אחוזים - והרי לכם תרומה של פרומיל אחד. והשקרים נמשכים בחגיגיות.

בפריז נחתם הסכם חסר אחריות, שבעקבותיו ימשיכו לסחור בפד"ח וימשיכו לדרוש מהעולם לעבור לאנרגיות מתחדשות בעלויות אינסופיות הנגזלות מכיסי האזרח. אנרגיה ירוקה היא אשליה. 600 מיליארד דולר השקיעה גרמניה, ותמשיך להשקיע עד 2025, בניסיונות לצמצם פליטות של פד"ח. מה הושג? אין צמצום, ומחירי החשמל מאמירים מעלה־מעלה. פריז בוערת מול בנייני הממשל במאבק להורדת המסים הנגבים על "תרומה לשלום כדור הארץ". כך לומדת צרפת, ואיתה העולם כולו, כי לעולם ירוק יש מחיר, והוא כואב.