"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא אידיליה: בוש האב וישראל

,עודכן

ב־1 בנובמבר 1988 זכה ראש הממשלה היוצא יצחק שמיר בבחירות לכנסת ה־12. הליכוד זכה ב־40 מושבים לעומת 39 שבהם זכה המערך שהונהג על ידי שמעון פרס. יתרונו של שמיר בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בכך שלרשות מפלגות הימין עמדו 65 מושבים בכנסת, לעומת 55 שעמדו לרשות מפלגות השמאל. אך שמיר העדיף להקים מחדש את ממשלת האחדות עם המערך.

שבוע מאוחר יותר, ב־8 בנובמבר 1988, נבחר ג'ורג' הרברט ווקר בוש - "ג'ורג' בוש האב" - כנשיא ארה"ב. הוא הביס את מועמד המפלגה הדמוקרטית מייקל דוקאקיס בפער מוחץ. תמכו בו 426 אלקטורים לעומת 111 אלקטורים שתמכו בדוקאקיס. אך ההצלחה בבחירות לנשיאות לוותה בכישלון בבחירות לסנאט ולבית הנבחרים.

היחסים בין ישראל לארה"ב בתקופת שמיר ובוש האב היו רחוקים מלהיות אידיליים. לאחר פטירתו של בוש, ובמלאת שלושה עשורים לאותן מערכות בחירות, פרסם אבי פזנר, שהיה באותה תקופה יועץ התקשורת של שמיר, טור דעה שבו סקר את היחסים המתוחים בין שני האישים: "כבר בשיחתם הראשונה הופתע שמיר כשהנשיא בוש דרש ממנו התחייבות שלא להקים התנחלויות חדשות ביהודה ושומרון. שמיר לא היה מוכן להיענות לדרישה, וניסה להתחמק כשהשיב שההתנחלויות לא יהוו בעיה בהמשך הדרך. הנשיא בוש פירש אמירה זאת כהתחייבות מצד שמיר, ורב היה כעסו כשמפעל ההתיישבות בשטחים נמשך".

אחד האירועים הדרמטיים ביותר בתקופת ממשלתו השנייה של שמיר היה "התרגיל המסריח", שבו רקח פרס מהלך שתכליתו היתה הפלת הממשלה שבה כיהן והדחת שמיר. ב־15 במארס 1990 נפלה הממשלה בהצבעת אי אמון. היה זה המקרה היחיד בתולדות המדינה שבו צלחה הצבעת אי אמון. אך פרס כשל בניסיונו להרכיב ממשלה, וכעבור שלושה חודשים הציג שמיר את ממשלתו החדשה, שלא כללה כמובן את המערך.

מקורבי פרס מציינים עד היום את ג'יימס בייקר, מזכיר המדינה של בוש, כאחד הגורמים ל"תרגיל". בייקר, שנודע בגישתו הביקורתית כלפי ישראל, העלה דרישות קשות למשא ומתן עתידי בין ישראל לפלשתינים. פרס תמך בדרישותיו, אך שמיר התנגד. סיפור אחר המעיד על יחסו של בייקר לישראל היה החלטתו למנוע מסגן שר החוץ בנימין נתניהו את הכניסה למשרדי מחלקת המדינה.

מעניין שדווקא לאחר פרישת המערך מהממשלה נרגעו היחסים בין הממשלים. שמיר נענה לדרישה האמריקנית לאיפוק של ישראל בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה בתחילת 1991, אף שהדבר היה כרוך במחלוקת בינו לבין שר הביטחון משה ארנס. בסוף אותה שנה לחצו האמריקנים לקיומה של ועידת מדריד. הוועידה לא נשאה פרי ושוב התחדד המתח בין הממשלים. ההשתתפות בוועידה הביאה לפרישת שותפיו הימניים של שמיר בקואליציה. הבחירות לכנסת ה־13 הוקדמו, ותוצאותיהן הביאו למינויו של יצחק רבין כראש ממשלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר