קשה לדבר על אמנון ליפקין-שחק בלשון עבר. קשה, כי אמנון היה חלק בלתי נפרד מחיי כל מי שפגש בו, וחלק בלתי נפרד מחיי. קשה, כי אמנון שהכרתי היה בראש ובראשונה אדם, איש של אנשים, חבר אמת שתמיד היה שם בשביל מכריו ופקודיו. אכפתי, מסור, נטול גינונים, איש שפיו וליבו שווים, לעולם אמר את אשר על ליבו, גם אם אין זה נעים לשומע, אך תמיד עשה זאת באנושיות ומתוך כבוד הדדי - זה היה אמנון ליפקין-שחק. מעטים המפקדים שהשפעתם עלי ניכרת במסלול השירות הצבאי ובחיים בכלל, ואמנון הוא אחד מהם. זכיתי להכיר את אמנון לראשונה עוד בהיותי סמל מחלקה בסוף שירות החובה בצה"ל, והוא מפקד גדוד הנח"ל המוצנח. כבר אז, כחייל צעיר, התרשמתי מאישיותו וממנהיגותו. מאוחר יותר הצטלבו דרכינו שוב - הוא מח"ט הצנחנים ואני מפקד הסיירת החטיבתית; הוא ראש אמ"ן ואני מפקד סיירת מטכ"ל; אמנון כרמטכ"ל ואני ראש אמ"ן שלו. כל מפגש איתו היה בעבורי שיעור לחיים. דלתו תמיד היתה פתוחה להתייעץ, לסייע, ללמד ולעודד. אמנון היה מפקד נועז, אמיץ, קר רוח, יסודי מאוד. לכל תחנה שאליה הגיע במסלול השירות הצבאי המפואר שלו הביא עימו ניסיון רב, תבונה ושיקול דעת, תכונות אשר גרמו לי ולפקודיו האחרים לצעוד אחריו בבטחה לקשות שבמשימות. רבות הפעמים, למרבה הצער, שבהן קברנו פקודים ורעים לנשק. אלו הרגעים הקשים ביותר בעבור כל לוחם וכל מפקד. לא אחת מצאנו את עצמנו עומדים יחד, דוממים וכואבים, מעל קברו של חבר שנפל, חסרי מילים אל מול משפחה שאיבדה את היקר לה מכל. אמנון תמיד היה שם בשביל המשפחות, ליבו שותת ועיניו עצובות, והמשיך ללוותן במסירות ובאנושיות יוצאות דופן כל עוד היה יכול. בשנים האחרונות נאבק אמנון במחלת הסרטן, שכירסמה בגופו. הוא עשה זאת בגבורה ובאצילות, מתעקש לשמור על החיוניות שאפיינה אותו כל כך, מסרב להישבר למרות הקשיים העצומים והסבל הרב. אמנון המשיך להיות אוזן קשבת גם לאחר שחלה. תבונתו, חוכמתו, שיקול דעתו והאכפתיות שלו נותרו כשהיו, כמו גם דאגתו לבני משפחתו ולחבריו. אך בשבוע האחרון גם המובחר שבלוחמים נאלץ להיכנע. אמנון הבין שלא ינצח את מחלת הסרטן, וביקש להיפרד מהעולם באותה דרך שבה חי: בכבוד, באצילות ובאנושיות. ביקרתי אותו ביום שני בבית החולים. לשנינו היה ברור כי מדובר בביקור פרידה אשר ילווה אותי לעד, וגם ברגעיו האחרונים העסיק אותו עתידה של מדינת ישראל. בצאתי ממנו, כואב ויודע כי זו הפעם האחרונה שזכיתי לראות את אמנון, הבנתי עד כמה הוא יחסר לי. עד כמה אתגעגע אליו. "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", כתב שאול טשרניחובסקי, ואמנון אכן היה כזה. ארץ ישראל היפה במלוא מובן המילה. איש משפחה, בן זוג מסור לטלי ואב דואג ואוהב לילדיו; לוחם ומפקד מהדגולים שקמו למדינת ישראל, שתרומתו רבת השנים לביטחונה לא תשוער; חבר של אמת, שתמיד הושיט את ידו כדי להיות שם בעבור רעיו; ומעל הכל, בן אדם. יהי זכרו של אמנון ברוך.
אמנון ליפקין-שחק: ארץ ישראל היפה
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
