1 בפעם השלישית ב־15 החודשים האחרונים הפסדנו לגאורגיה (פעמיים בהארכה!) ונשארנו מתוסכלים. המשחק בטביליסי היה הגרוע ביותר של ישראל מבין השלושה, ודווקא בו היינו הכי הכי קרובים לניצחון (גם עקב חסרונו של שנגליה).
המשחק הזה סימל את קמפיין מוקדמות אליפות העולם שהסתיים הערב מעשית. היו שראו בטורניר הזה סוג של הכנת נבחרת חדשה לקראת מוקדמות יורובאסקט 2021, אבל עם ראייה קצת יותר רחבה, אנו מסיימים אותו בתחושת פספוס גדולה. את החיסרון הגדול אצל היריבות היינו צריכים לנצל לנצחונות באסטוניה וגרמניה, וכן פעמיים מול גאורגיה, מה שהיה מביא אותנו לסין בקיץ הבא. עכשיו אנחנו גם בדרג נחות יותר לקראת הגרלת היורובאסקט.
2 הנבחרת שגתה אסטרטגית כאשר שיחקה לאט. במשחק עומד (סט גיים) אין לישראל מספיק כלים, במיוחד מול שני "התרנים" של 2.15 מ' שחיכו לה בצבע: גוגה ביטאזדה הכשרוני בן ב־19 ושרמאדיני. לא בכדי סיימה ישראל עם 12 מ־46! מ־2 (26%), שכן שניהם הטילו צל על הזריקות הקשות של ישראל בסוף השעון.
עם מתפרצות גם אחרי סל אפשר היה לנצל את האיטיות של הגאורגים. האסטרטגיה הזאת גרמה לקבלת החלטות שגוייה של תמיר בלאט, שלא זרק מתי שהיה צריך ויידה שלשה חסרת אחריות ארבע שניות לסיום הזמן החוקי, במקום להיכנס לסל ולזרוק או להוציא לשלשה. שוב, כמו מול גרמניה, קיבלנו סל מתחת לסל בשנייה האחרונה (כהן יצא לדאבל־אפ ובמקום שצ'וברוביץ' יחכה מתחת לסל לשרמאדיני, אדם אריאל ניסה לסחוט עבירת תוקף שהשופטים ה"ביתיים" לא קנו).
3 הסכסוך של ראשי מכבי ת"א עם איגוד הכדורסל היה מיותר. עד שמכבי חוזרת להיות מרכיב עיקרי בסגל הנבחרת אחרי "ניקוי האורוות" שביצעה לישראלים בקיץ 2017, ראשיה עוד חושבים שאימונים מפרכים עם יאניס ספרופולוס עדיפים על משחק בעצימות גבוהה. הרי שחקני מכבי בנבחרת (חוץ מזוסמן) הם בסוף הרוטציה של ספרופולוס ולא משחקים אצלו כמעט (ג'ון די ונמרוד לוי), לעומת בנבחרת שבה ג'ייק כהן נולד מחדש. טעון בירור: האם נבחרת טורקיה (שחרורו של ווילביקין) חשובה יותר מנבחרת ישראל?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו