העסקה של אלשיך: הפללת נתניהו תמורת סיקור אוהד

עסקת "השוחד" המדאיגה באמת היא זו שנרקמה בין המפכ"ל רוני אלשיך לבין כלי התקשורת המרכזיים בישראל: לאמור, סיקור אוהד בתמורה להפללת ראש הממשלה בנימין נתניהו. נדמה לי שזו הפעם הראשונה בתולדות המדינה, ואולי זהו תקדים עולמי, שמישהו בונה תיאוריה שעל פיה צד אחד זוכה ברווחי עתק והצד האחר זוכה לכמה כותרות חיוביות בכלי התקשורת שבבעלות הנהנה הראשי. זאת בהנחה שאותו כלי תקשורת אכן היטיב עם מחלק טובות ההנאה.

החץ נורה בכתבת התחקיר של גידי וייץ ב"הארץ". שם התפרסם הגילוי המדהים, שלפיו וואלה עבר לסיקור אוהד של נתניהו. זה היה באוקטובר 2015. לפי חקירות המשטרה, וואלה כבר הפך לכלי של נתניהו שלוש שנים קודם לכן! איך זה שאף אחד לא שם לב לזה? אפשר להניח שהיה גורם חקירתי כלשהו שהיה לו אינטרס לירות את החץ ובבוא העת לצייר סביבו עיגולי מטרה.

תיאוריה מופרכת

דהיינו שיש כאן עסקת שוחד, שכל מה שצריך הוא לגלות מה ניתן בתמורה. כאשר גם ההחלטות בעניין מיזוג בזק ו־yes עומדות בקריטריונים של המינהל התקין וגם מתת השוחד לא מתקבלת על הדעת, תיק 4000 מצטייר כדבר המופרך ביותר בניסיונות להפלת ראש הממשלה. הקשר בזק־yes־וואלה קיבל פרשנות פלילית על ידי פרשני־על בתקשורת. המשטרה עטה על ההזדמנות. כל פרשיות השחיתות בצמרת המשטרה, רונאל פישר, רות דוד, נמוגות אל תוך היעד הגדול. אם התקשורת אומרת שבוצע שם פשע, אנחנו - המשטרה - נבשל את העבירה. בכל תיק 4000 לא עולה הניחוח המובהק של פלילים.

הדבר הבולט ביותר הוא מדיניות שריפת המועדון של המפכ"ל אלשיך ערב הליכתו הביתה. קודם פרסם את ההמלצות בתיק כלי השיט; עכשיו תיק בזק. גם סמוך לניסיונו לטרפד את מינוי הממשלה למחליפו וגם סמוך לפרישתו. מדהים שאין אפילו ניסיון להסתיר את הקשר הממאיר של משטרה־תקשורת: לפני פחות משבוע פורסם תחקיר הענק של ברוך קרא בערוץ 10 על מערכת וואלה ועל הלחצים האיומים שנערי החדשות והבידור היו צריכים לעמוד בהם. זה היה מופע החימום של אלשיך.

מופעים כאלה מאפיינים את כל הקריירה של המערך המשטרתי־תקשורתי בנוגע לנתניהו. כך היה גם בפרשה החלולה שמותגה כבר־און-חברון ב־97'. אלמלא ההלם המערכתי בעקבות הפרסום הסנסציוני בטלוויזיה, היה מדובר באקט פוליטי לגיטימי של ממשל קואליציוני. מאז ממשלת ישראל סוחבת על גבה שק מלט בדמות הוועדה לאישור מינויי בכירים. אך לא רק זאת, כאשר התחלף השלטון זכה מחזיק תיק בר־און־חברון במשטרה, ניצב סנדו מזור, במשרה דיפלומטית נכבדה כשגריר.

תשלובת מסוכנת

תיק 4000 הוא מקרה ברור שמלמד על חולשת השלטון הנבחר אל מול התשלובת המסוכנת בנוסח צבת בצבת עשויה: משטרה־תקשורת־פרקליטות ומערכת התביעה ובתי המשפט. אתמול בטורו ב"ישראל היום" על נושא "הפרת אמונים" כפי שהעבירה הזו נתפסת במערכת המשפט, תיאר אותה פרופ' אברהם דיסקין כעבירת שמיכה שיכולה לכסות הכל. זו שמיכה שאפשר למתוח אותה עד קצווי השוחד.

מובן שגם אופיו של עד המדינה ניר חפץ ומסכת הלחצים שלפי עדויות אנשי וואלה הוא הפעיל מעוררים הרבה סימני שאלה. אם מדובר בשוחד, כלומר פעולה עבריינית בעליל, מדוע שאדם בעל ניסיון כמו חפץ יעשה זאת מהמקפצה ובגלוי? אם העדויות בתחקיר "המקור" נכונות, חפץ דיבר בגלוי עם בעלי תפקידים בוואלה - האם מקבל שוחד פועל בצורה כזאת? העסק חסר אמינות ממש כפי שכל הסיפור על שוחד בצורת כמה כותרות חיוביות על שרה נתניהו הוא תיאוריה מופרכת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו