כנגד כל הלך רוח: הסיכוי מול איראן

תביעתו של רה"מ נתניהו כי האיראנים יסתלקו מאדמת סוריה - לא נשמעת יותר. רק לפני זמן לא רב הציג זאת כעיקרון שישראל לא תוותר עליו בעיקר משום שאיראן הופכת את סוריה לגשר בינה לבין חיזבאללה בלבנון. אבל הרוסים מסבירים שאין בידם לכפות על האיראנים להסתלק, והאמריקנים אינם משחקים תפקיד רציני באזור, למרות שחזרו בהם מן הכוונה להסיג את כוחותיהם הצנועים מאדמת סוריה.

מדי פעם עולות הצעות של מדינה שלישית לתווך בין ישראל לבין איראן, ומסיבה כזו או אחרת, שום תיווך כזה לא התממש. ביקורו הפומבי של נתניהו בעומאן העלה מחדש את האפשרות הזו, משום שהיא אחת המדינות המעטות במפרץ הפרסי שאינן רואות עצמן אויבות של איראן (אולי בגלל מיקומה הגיאוגרפי).

יכול להיות שהסדר עם איראן הוא בבחינת חלום באספמיא. יכול להיות ששנאת הממשל לישראל עברה את גבול האל־חזור, וכל עוד יימשך שם שלטון האייתוללות, תימשך העוינות ויימשך הסיוע הפרסי לגורמים העוינים אותנו. בשבת האחרונה קיבלנו לכך אישור מחודש בדבריו המשתלחים של הנשיא רוחאני, על כך שישראל היא סרטן בגוף האזור. אבל ניסיון לבדוק את האפשרות להגיע להסדר, גם חלקי, הוא אינטרס ישראלי ואינו בבחינת פרס לנאומי בלע.

אחרי הכל, אין מדובר על מחלוקת ישירה ולא על גבולות שנויים במחלוקת. עד למהפכת חומייני ב־1979, הסתובבו ישראלים בריש גלי ברחובות טהרן. אני זוכר כיצד בפברואר 1967 נכנסו ליחידה שבה שירתי כתריסר אזרחים רציניים, משופמים, עם תיקים, לבושי חליפות וחלפו על פניי. שאלתי את אחד ממפקדיי לפשר הדבר. כיוון שהיו עוד חיילים מסביב הוא כתב לי על פיסת נייר: "איראנים. השמד את הפתק!"

איראן הפכה ב־40 השנים האחרונות לבעיה גדלה והולכת מבחינתנו. מבחינתה, סביר מאוד להניח כי העוינות לישראל, לצד העוינות לאמריקה, היא כלי במאמץ לייצר מכנה משותף במדינה שבה יש כל כך הרבה קבוצות אתניות וכל כך הרבה דתות. לא ברור אם האייתוללות יכולים לסמן לעצמם הצלחה בהקשר זה. על פי כל הסימנים, איראנים רבים מעריצים גם את ישראל וגם את ארה"ב, למרות השלטים, למרות הסיסמאות ולמרות "יום ירושלים". אם יחליט השלטון על הגעה להבנות עם ישראל, ספק אם יצטרך להשקיע מאמץ רב מדי בשכנוע ההמונים שאין לנו קרניים.

דווקא המצב הנוכחי עשוי לעודד סיכוי להידברות. יחסי איראן עם ארה"ב הם בשפל המדרגה, משיכת ידה של אמריקה מהסכם הגרעין היא פגיעה קשה שהממשל לא האמין כי תתרחש. האמונה כי ישראל עומדת מאחורי השינוי הזה, וכי טראמפ מושפע מגורמים יהודיים וישראליים, מתחזקת לנוכח הפרישה האמריקנית מן ההסכם והחרפת הסנקציות הכלכליות. את הממשל האיראני זה יכול להוביל הן להחרפת היחס לישראל והן לניסיון להגיע איתנו להבנות. לא קל לנו להבין את שיקולי האייתוללות, ומכל מקום - הדבר ההגיוני ביותר הוא לפתוח את דלת ההידברות, ככל שהדבר אפשרי, ולעשות זאת תוך תיאום עם אמריקה.

פינוי הכוחות האיראניים מסוריה הוא אינטרס ישראלי, שבשלב זה עשוי להתגלות גם כאינטרס איראני, אם יותנה בפינוי הכוח האמריקני. בשלב הראשון אפשר לנסות ולהגיע עם האיראנים לסוג של "הסדרה"; בשלב השני, אולי יהיה אפשר להגיע למהלך יומרני הרבה יותר. או אז תוכל ישראל להשתמש בקלף המוחשי ביותר הנמצא רק בידיה, ואשר ויתור עליו עשוי להיות נכון מול שלום עם סוריה - אזרוח מלא של חיזבאללה והפסקת כל תמיכה איראנית בגורמים הפועלים נגד ישראל.