"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מחיר ההבלגה: איבוד ההרתעה

,עודכן

יום שלישי בצהריים. ביומן החדשות נמסר שארגוני המחבלים ברצועת עזה הודיעו שמבחינתם המסר לישראל הועבר: אם היא תפסיק את האש, יהיה שקט. הפרשן מסביר שיש להתייחס לדברים כאל לוחמה פסיכולוגית. אך הקבינט, למרבה הפלא, קיבל את המסר והסכים להפסקת האש.

עזות המצח הזאת היא תוצאה ישירה של שמונת החודשים האחרונים, שבהם נשחקה באופן שערורייתי ההרתעה הישראלית. ארבע שנים וחצי מאז צוק איתן, נהנו תושבי הנגב המערבי משקט שלא ידעו כמותו מאז שנת 2000. ההרתעה עבדה. אך ב־30 במארס הכריזו הפלשתינים על "צעדת השיבה", פעולה מתמשכת הכוללת פגיעה יומיומית בגדר הגבול, השלכת מטעני חבלה, בקבוקי תבערה ורימונים לעבר ישראל על בסיס יומי, חבלה בגדר וחדירות לישראל, וגולת הכותרת - טרור ההצתות, שלמרות כינויים חביבים כ"עפיפונים" או "בלונים", העלה באש שדות חקלאיים וחורש טבעי בסדרי גודל עצומים. ממשלת ישראל בחרה להכיל כל זאת ולהבליג.

שום מדינה נורמלית לא מאפשרת התנקשות כזאת בריבונותה. על ישראל היה להבהיר מהרגע הראשון: דין "עפיפון" תבערה - כדין רקטה; חוליית שיגור של אמצעי הצתה תושמד בדיוק כמו חוליית שיגור רקטות.

אבל ממשלת ישראל החליטה להכיל, וההכלה שחקה את ההרתעה. אחרי יותר מארבע שנים וחצי חזרו הרקטות; ישראל הגיבה, ואז הסכימה להפסקת אש. לא הפסקת אש כוללת, אלא הפסקת ירי הרקטות והתקפות צה"ל. כך העבירה מדינת ישראל מסר ברור: ההצתות מותרות; מותר למחבלים להצית את הנגב המערבי, ובלבד שלא יירו רקטות.

ההרתעה המשיכה להישחק, ושוב סבב, ושוב הפסקת אש שאינה הפסקת אש, ועוד סבב, וחוזר חלילה... עד מתקפת 470 הרקטות על יישובי הדרום בשבוע שעבר.

אפשר היה לצפות מהממשלה לשים קץ לשחיקת ההרתעה. היה עלינו להנחית על ארגוני הטרור מכה שתסב להם הרס ואבידות בקנה מידה סיטונאי. מהלומה שתגרום לחמאס להתחנן להפסקת אש - אמיתית, מוחלטת, ארוכת טווח. במקום זאת, כבעבר, הם קבעו את הכללים ואנו נגררנו.

ראש הממשלה הסביר בכנות את רצונו למנוע מלחמה. אכן, מצופה ממנהיג לעשות ככל יכולתו כדי למנוע מלחמה או לפחות לדחות אותה ככל האפשר. אולם הדרך לכך היא הרתעה.

שחיקת ההרתעה מעודדת את האויב, מחזקת את תעוזתו ומקרבת מלחמה. לו היינו מגיבים ל"עפיפון" התבערה הראשון כאילו היה מטח רקטות, התופעה היתה נגדעת באיבה. ההבלגה הביאה עלינו בחודשים האחרונים כאלף רקטות. את החידלון הזה מזהים גם בחיזבאללה, וגם באיראן. ההכלה בדרום עלולה אפוא להצית גם את הצפון.

הפסקת אש? הסדרה? בהחלט כן. אבל רק מעמדה של הרתעה. וכדי לשקם את ההרתעה, צריך היה להכות בהם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר