"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אחראי, לא אשם

,עודכן

הירי בדרום דורש את מלוא תשומת הלב. אלא שהזמן אינו מאט מלכת, ואני מבקש להזכיר על אף המצב תופעה שנזקה רב. בכל עת שמתמנה מישהו לתפקיד בכיר, מחפשים את הכישלונות בעברו, כביכול אין הוא ראוי לתפקיד בגלל כישלון זה או אחר. זאת טעות גדולה, שהרי אין עשייה של ממש ללא כישלונות. אבל מעבר לכך, יכול מישהו להיות ״אחראי אך לא אשם״, ולכן הכישלון אינו סיבה לעונש. אם מי שאחראי לתחום מסוים עשה כל שנדרש בנסיבות העניין ובכל זאת נחל כישלון, אין זה מוכיח דבר לא על אישיותו ולא על יכולתו.

למשל, כשמפקד פוקד על חייליו שלא לפתוח את נצרות הנשק, ואחד החיילים מפר פקודה וכתוצאה מכך נורה כדור, המפקד "אחראי" אך לא "אשם", וודאי שאין האירוע מצביע על איכותו. וכשיש כמה דרגי פיקוד המפרידים בין המפקד למי שביצע את העבירה או הטעות, גדלים עוד יותר הסיכויים שהמפקד האחראי אינו "אשם".

האפשרות האחרת היא שמפקד נקט את כל האמצעים הדרושים, אך האויב בחר בשיטת פעולה חדשה, או שברגע ההתנגשות בין האויב לכוחותינו נוצר מצב ייחודי שגרם לתוצאה גרועה, ואין הכישלון הבודד מוכיח דבר. זה נכון גם בחיים האזרחיים. לאחרונה שמעתי מגיש ברדיו גוער בפקיד בכיר המסביר כי משרד התחבורה עובד באופן שיטתי, מתחקר את התאונות, הן סטטיסטית והן כל תאונה לגופה - כדי לקבוע היכן נכון להשקיע בתשתית. אך איש הרדיו גער בו: אבל מה עם כביש 90? הפקיד המובך ניסה להסביר כי בזכות העבודה הנכונה עד כה ירדה כמות התאונות (או ההרוגים) ב־20 אחוז. לכן, אולי על אף הצער, לא נכון להסיט מאמצים שהוכחו כתורמים להורדת מספר הנפגעים, בגלל צבר נורא של תאונות, שכלל לא ברור שיש ביניהן מהמשותף, חוץ מהעובדה שהיו על אותו כביש. שום הסבר הגיוני לא עזר למומחה, השדר נזף בו ללא רחם.

אלא שכלל לא ברור שיש קשר בין מעשה מסוים לתאונות, או בין הימנעות מפעולות מסוימות לבין צבר התאונות שהוזכרו, שהרי אין דרך להבטיח שכל טעות בעולם תימנע על ידי אמצעים מסוימים.

שדר אחר לחץ על קצין משטרה לטפל עד הבחירות בירי על מועמדים בכפרים מסוימים. הקצין ניסה להסביר את מורכבות העניין, את הקושי של המשטרה לפעול בתוך החברה הערבית. שום הסבר לא עזר, השדר הבהיר כי הכישלון לפתור בעיה זאת ״עד מחר״ - הוא נוראי.

המשותף לדיאולוגים הללו, מול הצבא, המשטרה, משרד התחבורה ובכלל, היא העובדה שלרוב - המבקרים או השדרים מעולם לא עסקו בתחום המעשי של הנושא שעליו דיברו בפומבי. הם חיפשו ״אשמים״, וביקרו על אף חוסר ניסיונם בתחום את מי שעושים במלאכה, רק כי הם "האחראים". השדרים השליכו על המציאות הסבוכה מחשבות משלהם, וציפיות שמקורן ברצון טוב לראות את הבעיה נמוגה - אך ללא קשר למציאות ולמורכבותה.

אין דרך לעסוק בעשייה בעולם האמיתי בלי לטעות מדי פעם. ״אי הטעות״ היא זכות השמורה רק למלאכים, בני אדם טועים, תמיד. וכבר אמרו חז״ל ״אין מעמידין פרנס על הציבור - אלא אם קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו״, קרי מי שעשה וטעה. השאלות הרלוונטיות לאחר טעות הן שתיים: האם לפני הטעות נעשה משהו בזדון, או שהטעות מוכיחה על חוסר יכולת ברמה הנדרשת לתפקיד. אם התשובות לשאלות אלה הן שליליות, יש לאפשר לבעל התפקיד להמשיך הלאה, ולוודא שהופקו מהטעות הלקחים הנדרשים, אם יש לקחים.

את ההסבר הזה כתבתי לטובת שני אנשים שייטלו בעתיד הקרוב משימות כבדות על שכמם: אביב כוכבי יהיה הרמטכ״ל וצ'יקו אדרי יהיה המפכ״ל. שניהם מפקדים מוצלחים שחוו גם כישלונות, ככל מי שעשה דרך כה ארוכה וקשה, אך שניהם ראויים מאוד לתפקיד וכישלונותיהם לא צריכים לעצור אותם. בתקווה שכששוב יטעו, יידעו ללמוד מהטעות ולהוביל את הצבא והמשטרה לשיאים חדשים. דרך צלחה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלוף (מיל') יעקב עמידרור

אלוף במילואים. בתפקידיו האחרונים בצבא היה מפקד המכללות הצבאיות, מזכיר צבאי לשר הביטחון וראש חטיבת המחקר באמ"ן. לאחר השחרור מהצבא שהה שלושה חודשים במכון וושינגטון לחקר המזה"ת. כיום משמש כסגן נשיא מכון לנדר, מרכז אקדמי בירושלים, כחבר במועצות המנהלים של חברות גדולות במשק, ויועץ ומרצה במערכת הביטחון בתחומים שונים (בהתנדבות). פרסם שני ספרים, האחד: הרהורים על צבא וביטחון, השני : מודיעין הלכה למעשה ולאחרונה חוברת (באנגלית) על לחימת צבא סדיר בטרור וגרילה.

כדאילהכיר