"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האמת עלתה על פני המים

,עודכן

הצוללות עלו על פני המים, נעו במהירות והותירו מאחוריהן שובל ארוך של קצף לבן שכיסה את חמיצות פניהם של ראשי האופוזיציה, זרזירי מקלדת, פייק־פרשנים ומפגינים מקצועיים. קבוצה מוכרת שתלתה תקוות רבות בתוצאות חקירת תיק 3000. מעולם לא היו כל כך הרבה אנשים שתלו כל כך הרבה תקוות במספר כה קטן של צוללות.

רביב דרוקר בשלהי שנת 2016 חשף אתפרשת רכישת הצוללות, וכנראה היה בטוח שבכך הוא מצטרף לפנתיאון העיתונות, יחד עם דן מרגלית, שהצליח להפיל ראש ממשלה באמצעות תחקיר עיתונאי. כמקובל במקומותינו, החקירה שווקה לציבור בתחכום מרושע, כשכלי תקשורת אחד מצטט ידיעות מכלי תקשורת אחר ובכך הצטרפו כולם, מתוך להיטות שמזכירה שיכרון חושים, לחגיגת "תפסנו את נתניהו". אינספור מהדורות חדשות עסקו בחקירה, וכל מהדורה נפתחה בתמונת ראש הממשלה כשהוא יורד מגשר פיקוד של צוללת. ניסיון ההפללה של נתניהו, בתודעת הציבור, נמשך גם לאחר שפרקליט המדינה הודיע כי הוא אינו חשוד כלל בפרשה.

שנאה תהומית ביביפובית - רק היא יכולה להיות בסיס לרשעות שבהטחת אשמה בראש הממשלה, כאילו הפקיר את ביטחון המדינה ברכישת הצוללות למען בצע כסף והתעשרות אישית. כל אזרח הגון, גם מי שאינו מומחה צבאי, יכול היה להבין בקלות את דחיפות רכישת הצוללות כמענה לאיומים קיומיים משמעותיים.

בישראל כבר התרגלו שבמאבק בנתניהו אין גבולות, אין מעצורים, אין שיקול דעת - הכל מותר; העיקר להפיל את שלטון הימין ולהחזיר את ישראל לידיים שמאליות. מאז 1977 אנשי שמאל משוכנעים שלקחו מהם את המדינה שהיתה רשומה על שמם בלשכת רישום המקרקעין. מי שמכיר את התנהלות הפוליטיקאים ואנשי התקשורת, יודע שאיש מהם לא יבקש סליחה מנתניהו על שנים של הכפשה, הטחת אשמות שווא וניסיון הפללה. הגדיל לעשות מר אבי גבאי, שהגיב כמקובל במסורת הבולשביקית: אם נתניהו ידע הוא עבריין, וגם אם לא ידע עליו להתפטר. טיעון מוזר ביותר.

עכשיו, כשנתניהו לא מעורב כלל בתיק 3000, הדמויות המוכרות יטפטפו כאילו עו"ד דוד שמרון הוא הזרוע הארוכה של נתניהו. המשך לעלילת הזדון.

אין ספק שתיק 3000 מעלה סוגיות מורכבות ועקרוניות בנושא מכירה וקנייה של ציוד צבאי. בנושא זה מעורבים בעלי תפקידים בכירים לשעבר: נשיא, ראש ממשלה, אלופים, בכירי המוסד ועובדי מדינה. חבל מאוד שהנושא עלה לראש סדר היום רק כשהיתה תחושה שאפשר לשרבב את נתניהו לנושא. כשמדובר היה באחרים, הטהרנים והצדקנים כלל לא הפגינו. יש רק להצטער שבגלל השימוש הפוליטי והציני שנעשה בסוגיית הרכש, ספק אם הוא ייבדק ברצינות, כפי שחובה לעשות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר