לפני שנתיים וחצי נרצח חבר ילדות שלי, רס"ן (מיל') אליאב גלמן, בפיגוע בצומת גוש עציון. בשבוע שעבר החליטו שופטי בית הדין הצבאי ביהודה לזכות את המחבל שביצע את הפיגוע מעבירת רצח, ולהרשיעו בהריגה בלבד. לדעת שתי שופטות בהרכב, ובניגוד לעמדתו של ראש הרכב השופטים, לא אפשר היה לקבוע כי המחבל אכן הגיע למקום על מנת להרוג, ולכן בלתי אפשרי לבסס את היסוד הנפשי הנדרש כדי להרשיעו בעבירת רצח. הן קיבלו את גרסת עורך דינו של המחבל, שלפיה לא התכוון להגיע למקום במטרה לרצוח.
מי שיקדיש חצי דקה לצפייה בתיעוד מצלמות האבטחה של הפיגוע, לא יוכל להימלט מהמסקנה שמדובר בפסק דין בלתי סביר בעליל. בסרטון נראה המחבל כשהוא צועד לכיוון תחנת האוטובוס. לאחר שהחיילים הניצבים בינו לבין האזרחים בתחנה פונים לעברו, הוא שולף סכין ופותח בריצה מעגלית מהירה, עוקף את החיילים ומגיע במהירות רבה לעבר גלמן והאזרחים. בשלב זה שלף גלמן את אקדחו ופגע במחבל, אך נפגע מירי החיילים ונהרג.
תנועת המחבל היתה מספיק מהירה, וכיוון הריצה מספיק בלתי צפוי, על מנת לגרום לחיילים להיכשל במשימתם. המחבל הצליח להתקרב לאזרחים בעוד החיילים מחטיאים אותו ופוגעים בגלמן. כל בר דעת יכול לראות שכך לא מתנהג אדם המבקש להיפגע, אלא מחבל המבקש לפגוע בטרם ייפגע.
פסק הדין מהשבוע שעבר מצטרף לזה שהתקבל בבית הדין הצבאי ביהודה לפני כחצי שנה, שקבע כי לא הוכח שהמחבל שדקר ופצע קשה את נירית זמורה התכוון להורגה. אז סברו שלושת השופטים כי העובדה שהמחבל דקר את הקרבן פעם אחת בסכין קצרה יחסית, מעלה ספק אם התכוון לרוצחה. המחבל דקר את זמורה בצווארה בעודו זועק "אללה הוא אכבר"; הוא הצליח לדוקרה רק פעם אחת מכיוון שהסכין נשברה, ומסר בחקירתו גרסאות סותרות. עובדות אלה לא סיפקו את השופטים.
בית המשפט העליון // צילום ארכיון: מארק ישראל סלם
איזה מסר מעבירים שני פסקי הדין התמוהים האלה? במקום לסייע לכוחות הביטחון להרתיע מחבלים עתידיים, מאותתים השופטים כי בית הדין ייצא מגדרו כדי לפרש את מעשיהם באופן המקל ביותר, אולי אפילו בסתירה מוחלטת לעובדות.
מחבל שירצח במו ידיו אזרח ישראלי - ויטען להגנתו שכלל לא התכוון לרצוח - עשוי לזכות באוזן קשבת אצל השופטים. המסר המועבר לאזרחי ישראל ולאנשי כוחות הביטחון הוא שדמם הותר.
פסקי הדין התלושים הללו לא נולדו בחלל ריק; מנשבת מהם "רוח המפקד", המחלחלת בהדרגה מבית המשפט העליון לעבר כלל זרועותיה של מערכת המשפט הישראלית. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הודה בכך מפורשות במכתב ששלח לשר הביטחון, בתשובה לפנייתו בנוגע למגבלות הקשות שמערימים המשפטנים על הריסת בתי מחבלים. מנדלבליט ציין כי שופטי העליון הביעו בעבר מורת רוח ממדיניות זו, והזהיר כי הם עלולים לאסור צעד זה לחלוטין. על כן סבור מנדלבליט כי "חריגה מאמות המידה הנהוגות בפועל כיום, המשקפות את פסיקת בג"ץ בנוגע להריסת בתי מחבלים... עלולה להוביל להחלטה עקרונית שתפגע בהמשך היכולת לעשות שימוש בסמכות זו בעתיד".
זה מקרה מובהק שבו היועץ המשפטי לממשלה מטיל מגבלות המעקרות ומסרסות את מדיניות ההרתעה הישראלית, שנחלה הצלחה, מתוך חשש ששופטי העליון לא מייחסים חשיבות מספיקה להרתעת המחבלים.
במלים אחרות, מדיניות ההרתעה של העליון עובדת היטב גם על היועץ המשפטי לממשלה. דומה שהיא משפיעה גם על פסיקותיו של בית הדין הצבאי ביהודה, ההולך ומאמץ את עמדותיהם הרדיקליות של שופטי העליון. ככל שרוח סלחנות זו כלפי רוצחים מעמיקה ומשתרשת, כך הופך דמם של אזרחי ישראל להפקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו