משבר תיאולוגי
"התקווה" שהכזיבה. הלוחמים נגד ההדתה קיבלו השבוע את ההוכחה האולטימטיבית שאין כוח עליון: שנים שהם נלחמים למען השלום, ובסוף מי מתקבלת עם דגל ישראל ו"התקווה" במדינה ערבית? לא זהבה גלאון, לא תמר זנדברג, אלא שרת התרבות וספורט - מירי רגב. צריכים הוכחה טובה יותר שאין?
דגל ישראל הונף במדינה ערבית, "התקווה" הושמעה פעמיים. בלי לפנות התנחלות, בלי לוותר על חלקים מירושלים, ובלי מדינה פלשתינית. הבגידה של מדינות ערב בשמאל הישראלי בלתי נסלחת.
כיוון שהתחלנו להתעסק במדינות שבגדו ובמי שאי אפשר לסמוך עליהם, זה הרגע המתאים לפתוח את הכרך השני של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב, שם מופיע הסיפור הבא: "אישה חשדה בבעלה שהוא מזלזל בתפילה. פעם אחת נסע מעירו לעיר אחרת לשם עסקי מסחר. הניחה לו האישה את מטפחות האף בתוך התיק של הטלית והתפילין. לא עברו ימים מועטים ובא מכתב מאיתו, ובסוף המכתב שאל: 'היכן הנחת את מטפחות האף? איני יודע למצוא אותן'. החזירה לו האישה מכתב וכתבה: 'התפלל לאלוקים ותמצא'".
רצועה בלי ביטחון. כבר כמה חודשים מתנהלת לחימה בגבול רצועת עזה. זו גזרה שאין לגביה מחלוקת על השטח. אבל לזכותם של הערבים בעזה חייבים לומר שהם עושים כל מאמץ אפשרי כדי להבהיר לנו מה יקרה אם נפנה יישובים וניסוג לקווי 67' גם ביהודה ושומרון: המלחמה לא תסתיים, היא רק תתחיל. אז השבוע הוחלט בצה"ל לפתוח בחקירה נגד חיילים שפתחו באש על עזתים שניסו לפרוץ את גדר הגבול - שאין עליו מחלוקת - ולחדור לישראל. עכשיו נשאר לנו רק להעמיד לדין את אנשי "המוסד" שגנבו את ארכיון הגרעין האיראני, ואת טייסי חיל האוויר שהפילו מטוסי אויב, ונהפוך למושלמים. או, בעצם, למטומטמים.
ההחלטה האווילית להעמיד לדין חיילים שבעיצומה של לחימה הפעילו את כלי הנשק שבידיהם לא יכולה שלא להוביל אותנו אל הספר "דברי ימי טרנסילבניה", המתעד, בין השאר, את תקופת שלטונו של הנאור שבשליטים, ולאד צפש השלישי, המוכר יותר בכינויו "דרקולה", שליטה לשעבר של טרנסילבניה, כיום חלק בלתי נפרד מרומניה: "באחד המשפטים שהתקיים לפני דרקולה בטירתו ביער בראשוב, פנה התובע אל העד הראשי: ׳אתה נראה לי אדם משכיל ואינטליגנטי. האם אתה יכול לאשר את הקביעה הזו?' העד ענה: 'אכן, אני מאשר, ואולם כיוון שאני נמצא תחת שבועה על התנ"ך ועלי לומר את האמת, אינני יכול להחזיר לך במחמאה דומה'".
מיהו יהודי. אז הטבח בפיטסבורג אירע בגלל הכיבוש, ההתנחלויות, ה"מצור" על עזה, או בגלל שהיהודים לא נתנו לרוצח אופק מדיני?
במפגן שהיה תערובת של אטימות וגסות רוח, נמנעו כמה אנשים שלשמם צמוד התואר "רב", מלהגדיר את מקום הרצח בפיטסבורג כבית כנסת. אבל מי שחשב שגסות הרוח מסתיימת שם, גילה שטעה: אחד מראשי החרדים הליטאים הכריז השבוע שהציבור החסידי הוא "משנאי השם". ואנחנו לא זמן רב אחרי שראש מועצת ה"חכמים" של ש"ס, הכריז כי מי שחובש כיפה סרוגה הוא "עמלק", לא יהודי. מעניין לאן נעלמו כל מיליוני היהודים שהיו איתנו פעם.
אותם כאילו־רבנים שמחליטים לפסול את יהדותם של אחרים מחזירים אותנו שוב אל הכרך השני של כתבי ר׳ אלתר דרויאנוב, שם מופיע הסיפור הבא: יהודי נאמן, אבל גלוח, חלה ונפל למשכב. עבר יום, עברו יומיים, התחיל זקנו צומח וביקש שיבוא גלב לגלחו.
אמרו לו קרוביו: "שמא עכשיו תגדל זקנך? אם, חלילה, הגיעה שעתך לעזוב את העולם, הרי ישאלוך בבית דין של מעלה - 'יהודי, היכן זקנך?'" ענה החולה: "אני איני דואג ליום הדין. ידאגו הללו שישאלו אותם בבית דין של מעלה: 'זקנים, היכן יהודיכם?'"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו