להכיר ביהדותם של רפורמים וקונסרבטיבים

רק בשבוע שבעבר הגבתי כאן על מאמרו של איזי ליבלר, שנשא את הכותרת "לזנוח את האשליות: יהודים שאינם יהודים" (14.10). ליבלר הציע לוותר על מי שאינם אורתודקסים ומסורתיים, משום שאינם יהודים מוכרים ואי אפשר למנותם ככאלה.

טבח י"א היהודים בבית הכנסת "עץ חיים" הקונסרבטיבי בפיטסבורג עורר את שאלת יהדותם של מי שהממסד האורתודוקסי בישראל אינו מכיר בהם. נפתלי בנט, שהוא גם השר לענייני תפוצות, יצא לאמריקה להשתתף באבלה של הקהילה הנדהמת ומצא לנכון להודיע, עם יציאתו, כי "בעיניי כולם יהודים". אבל העובדה שרק אצלנו נזקק שר לקבוע קביעה שכזו, מדגישה את סימן השאלה המרחף, מבחינת הממסד הישראלי, מעל הקונסרבטיבים, הרפורמים ואנשי הרקונסטרוקציה בקרב יהודי אמריקה.

הודעות של כאב והשתתפות בצער הגיעו מכל העולם, מגרמניה ועד סעודיה. כל ההודעות התייחסו, כמובן, לרצח היהודים בהיותם יהודים ומתוך שנאת יהודים. רק בישראל מצאו לנכון להדגיש את הנדיבות המוענקת לנטבחים לאחר מותם, בכך שהם מוכרים כיהודים.

אינני מכיר את הסיפורים האישיים של כל הקורבנות; הללו ייחשפו קרוב לוודאי בימים הקרובים. אבל דבר אחד ברור: אם יש ביניהם רב, הוא לא יכול היה לכהן כרב בישראל, משום שהמדינה מסרה לידי היהדות האורתודוקסית את המונופול על ההחלטה מיהו יהודי ומיהו רב. רק רבנים חרדים או אורתודוקסים נחשבים בעיניה רבנים.

הזוגות הנשואים בין הקורבנות היו מוכרים בארץ ככאלה רק מכוח החלטת בג"ץ. במדינת ישראל אי אפשר לחתנם, לא בנישואים אזרחיים (כי אין כאלה בישראל) ולא בטקס קונסרבטיבי. אם יש ביניהם יהודים שעברו תהליך גיור קונסרבטיבי, המדינה תיאלץ לרשום אותם כיהודים - בגלל החלטת בג"ץ - אבל מכל בחינה אחרת הם לא יוכרו כיהודים, כולל לצורך נישואים.

אולי הטבח הנורא הזה יזעזע מישהו בקרבנו, ואולי בזכותו יפנימו בישראל את הצורך בלכידות ובאחדות בין כל הזרמים היהודיים. אולי בעקבות הזוועה ייערך חשבון נפש שיוביל להכרה ביהודים טובים ומסורים שיצרו, כבר לפני מאות שנים, פולחנים שונים מעט, והם מגיעים – רחמנא ליצלן – לבית הכנסת במכוניותיהם בשבתות ובימים טובים, ואינם משלחים את נשותיהם, אמותיהם ובנותיהם לשבת בעזרת הנשים, אי שם ביציע בית הכנסת.

עבור הרוצח הנתעב, בית הכנסת "עץ חיים" איננו בית כנסת קונסרבטיבי אלא בית כנסת של יהודים. שונא היהודים חיפש מטרה יהודית מובהקת, ומצא אותה ללא קושי. היש שותפות גורל גדולה מזו?

כשם שחוק השבות הוא תשובה לחוקי נירנברג המשוקצים, והוא מכניס לישראל גם את נכדי היהודים, כך יש צורך בתשובה ישראלית־יהודית הולמת למעשי האנטישמיות בעולם: כל המגדירים עצמם כיהודים - הם יהודים בעינינו. אם הרבנות הראשית אינה מוכנה להתייחס אליהם בדרך זו, תצטרך המדינה לאפשר להם להינשא בגבולותיה ולהכיר ברבניהם. בנפשנו הדבר.