קו אחד קושר בין הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג לטבח בביהכ"נ בשכונת הרנוף בירושלים לפני כ־4 שנים. שם וכאן לא דקדקו הרוצחים בהבדל שבין היהודים הקונסרבטיבים לאורתודוקסים. עבורם, כולם היו יהודים כשרים.
רבים אינם זקוקים לתזכורת הזאת, כדי להבין שהגיעה העת לבצע ניסיון רציני להפיל או לפחות להנמיך את החומות המפרידות בין הזרמים השונים ביהדות. לעומת זאת, רבים מדי, בעיקר בצד האורתודוקסי, זקוקים לתזכורת הזאת.
העובדה שבבתי הכנסת הקונסרבטיביים והרפורמים בארה"ב מתפללים יחדיו נשים וגברים, משתמשים בכלי נגינה בשבת, מעלים נשים לתורה ומאפשרים להן להיות חזניות ורבניות - עדיין אינה הופכת אותם ללא יהודים. מי שמוכן להכיל חילונים גמורים כיהודים, ולומר עליהם: "ישראל אף על פי שחטא - ישראל הוא", חייב במינימום הזה גם ביחס לאחיו בארה"ב. הללו קשורים לא פעם למורשת ולמסורת היהודית פי כמה מחילונים רבים בארץ.
השיח המחבר בין הזרמים צריך להתמקד בגיור - המכשלה המרכזית להכרת הממסד האורתודוכסי בארץ ברפורמים ובקונסרבטיבים - ולא בניסיון לשנות את הזולת. להכיר הדדית, לא לשנות.
צודקת האורתודוקסיה בטענה, שאדם לא יכול להפוך ליהודי, רק מכיוון שהוא חש כזה, ללא מחויבות כלשהי לפרקטיקה וחיים יהודיים. ניתן להבין גם זרמים לא אורתודוקסים בארה"ב, שאינם מוכנים לוותר על 70% מילדיהם שנישאים ללא יהודים, והם משתדלים לקשור את בני הזוג הלא יהודים אל היהדות, בדרכים שדעת ההלכה אינה נוחה מהן. בין שתי הגישות יש מקום לשיח, ללימוד ולמחלוקת; אבל לא להחרמה.
לא רק שר החינוך בנט, שהוא גם שר התפוצות, צריך לדבר עם יהדות ארה"ב. גם הרבנים, ובפרט הראשיים, מחויבים בכך. איש לא יחשוד שהם מכירים בזרמים הלא אורתודוקסים, גם אם יבקרו במוסדותיהם, בבתי הספר ובבתי הכנסת שלהם, וישוחחו עם רבניהם.
אם רבנים ראשיים מסוגלים לקיים שיח בין־דתי עם מנהיגים נוצרים ומוסלמים, ודאי שמוטלת עליהם החובה לקיים שיח אמיתי וכן, עם אחיהם היהודים, שיהדותם אחרת.
לשיח הזה תועיל מאד הפרדה בין העניינים הפוליטיים והמדיניים, לבין סוגיית הזרמים ביהדות. מנהיגים יהודים רבים בארה"ב מערבבים וקושרים בין שני הנושאים. גורל ההתנחלויות או הקמת מדינה פלשתינית הם סוגיות ביטחוניות, ערכיות וקיומיות פנים ישראליות.
הכסף שתורמת יהדות ארה"ב, אינו מקנה לה זכות להחליט או להתערב בעניינים הללו. יהודי ארה"ב אינם חיים כאן, לא משרתים בצה"ל, לא חשופים לטרור, ואינם חווים את קשיי הקיום כאן. אם רצונם להשפיע בעניינים אלה - שיעלו לישראל.
לעומת זאת, שאלות הנוגעות לגיורים לא אורתודוקסיים, למתווה הכותל, וגם לשיח הפתוח הנדרש בעניין ההתבוללות - הם בהחלט מעניינה של יהדות ארה"ב. כך למשל יש היגיון בטענת הקונסרבטיבים, שעדיף חוטים דקים הקושרים אדם ליהדותו על פני חוטים קרועים.
כשם שיש הגיון בטענה האורתודוקסית שחוטים דקים מועדים להיקרע. הדרך צריכה להיות הידברות בין מנהיגים ורבנים, ובוודאי לא נתק ואדישות כפי שקיימים היום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו