"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חופש הדעה באונ' העברית נחנק

,עודכן

האם לדעתכם מתנהלת הטפה פוליטית בכיתות האוניברסיטה העברית? הנה מהלומה אגרסיבית, היישר מן השטח. באי קורס המבוא לפילוסופיה בקמפוס הר הצופים זכו כבר בשיעור הראשון לצפות בשני שקפים שבהם הובעה ביקורת אישית בוטה וישירה על שר הפנים והשר לביטחון הפנים, שמנעו את כניסתה לישראל של הנשיאה לשעבר של ארגון BDS, לארה אל־קאסם. המנה הוגשה כרגיל באריזה מלטפת, בהדגשת חשיבות הספקנות, וקריאת התיגר כנגד בעלי הכוח. עם זאת, בלי שום ניסיון של המרצה להסוות את ציפיותיו מהסטודנטים, כתב המורה לספקנות: "אני מקווה לצעדי מחאה נוספים ומקווה מאוד לראות גם אתכן/ם נוטלות/ים חלק במחאה זו".

המצגת כללה שורת קביעות השנויות במחלוקת פוליטית עזה בציבוריות הישראלית. הצגתן כאמיתות מוחלטות בפני סטודנטים היא עבירה אתית חמורה. החזקתה של אל־קאסם במעצר, כתב המרצה, היא "פגיעה חמורה ביכולת של אוניברסיטה לבצע את תפקידה"; היא "פגיעה אנושה בחופש הביטוי של גב' אל־קאסם, ולכן גם של כולנו", הוסיף, תוך התעלמות מהזכות הבסיסית של מדינה לקבוע מי יבוא בשעריה.

כדי לקבל את המידע הזה, לא נצרכתי למלשינון. פרופ' דוד אנוך ידע שלא יאונה לו כל רע אם יפרסם את המצגת המדוברת לעין כל, ואכן כך עשה ברשת אקדמיה־ישראל, שבה חברים אלפי אנשי אקדמיה מכלל המוסדות האוניברסיטאיים. לא תתפלאו לשמוע שלא פרצה שום שערורייה בין כותלי האוניברסיטה. אנוך יכול להניח בבטחה שסנאט האוניברסיטה העברית, שהצטרף לעתירתה של אל־קאסם נגד גירושה, לא ינקוט כנגדו צעדים על הצעד הפרובוקטיבי.

במכתב ששלח לחברי הסגל, הסביר רקטור האוניברסיטה העברית פרופ' ברק מדינה ש"האוניברסיטה היא מקום שאינו נרתע ממחלוקת, ושמח בריבוי קולות", ואילו מניעת כניסתה של אל־קאסם בשל דעותיה "מהווה איום על מה שמוסד האוניברסיטה מייצג". כמה חוסר מודעות נדרש מפרופ' מדינה להתעלם מכך שמכתבו ופעולותיו - המצדדים בריש גלי בצד אחד בוויכוח פוליטי אקטואלי - משדרים לסטודנטים בדיוק ההפך מהמסר שהוא מעוניין להעביר?

וזאת יש להבהיר: מניעת כניסתה של אל־קאסם לישראל לעת הזאת, היא פעולה שאפשר להעלות טיעונים מגוונים בזכותה או בגנותה, ואילו ההטפה הפוליטית הגלויה של מרצים המשדלים את תלמידיהם לאמץ את עמדתם בסוגיות פוליטיות, היא מצב בלתי נסבל. יתרה מזו, ההצצה שסיפק אנוך היא רק לשולי המאפליה. בליבה מצויים ועדות המינויים, התארים והפרסים; שם יכולים אנשים מסוגו של אנוך להמשיך באין מפריע לנצל את הטובין הציבוריים עתירי השמנת שהופקדו בידם לקידום ציני של עמדותיהם הפוליטיות.

בדיוק מסיבה זו אסור להרפות מהמאמץ לקביעת קוד אתי למרצים במוסדות להשכלה גבוהה. לא כזה שיגביל את החופש האקדמי, אלא כזה שיאפשר לסטודנטים צעירים חופש ממשטרת המחשבות של מרצים כופים ונצלנים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר