הממשלה אישרה בשבוע שעבר את מינוים של שני החברים החדשים בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, פרופ' טליה איינהורן ומשה טרי. השניים צורפו לוועדה במקומם של איריס שטרק ויעקב נגל, שהתפטרו לאחר שהתנועה לטוהר המידות עתרה לבג"ץ, בטענה שאנשיו של רה"מ אינם יכולים לשמש נציגי ציבור בוועדה.
לאחר התפטרותו, מתח נגל ביקורת קשה על "מחול השדים" שהתחולל סביבו, והסביר שביקש להימנע מעיכוב "מינויים חשובים שהוועדה המכובדת אמורה לדון בהם". הדברים אמורים בעיקר בשלושה תפקידים במגזר הציבורי: רמטכ"ל, מפכ"ל ונגיד בנק ישראל, שהמועמדים לאייש אותם אמורים להתייצב בפני הוועדה.
נגל, אדם הגון, הניח מן הסתם שמייד לאחר שיימצא לו מחליף, יבוצעו המינויים. אין כל סיבה לעכב תהליכי מינויים, לא רק כדי למנוע פוליטיזציה מיותרת, אלא כדי לאפשר מינוי וחפיפה מסודרים, שיניחו לבעלי התפקידים החדשים להתחיל בעבודתם בנחת.
עם כל הכבוד למשטרה ולבנק ישראל (שבינתיים כבר מונה לו נגיד), הדברים אמורים בעיקר בצה"ל. הרמטכ"ל הוא התפקיד השני בחשיבותו במדינה, אחרי ראש הממשלה. הוא חשוב מכל השרים, ובוודאי מעמיתיו, ראשי זרועות הביטחון האחרות.
עולם שלם של אחריות, הרבה יותר מדרגה בודדת, מפריד בין אלוף לרב־אלוף. רק מי שמילא את התפקיד, יכול להבין את הבדידות הגלומה בו: כל מי שמתחתיך, כפוף אליך במערכת היררכית ונושא עיניים להחלטתך; כל מי שמעליך, הוא פוליטיקאי שהאינטרסים שלו מורכבים לעיתים לא רק מענייני מדינה.
הרמטכ"ל כפוף אמנם לממשלה, אבל חובתו המוחלטת היא לעם ולמולדת. הוא צריך למלא אחר החלטות הדרג המדיני, אבל להביע את דעתו ביושר ובמקצועיות. זהו תפקיד מורכב שלוקח זמן לצמוח לתוכו, ובעיקר - צריך זמן רב להתכונן לקראתו. מי שמצפה לרמטכ"ל אינסטנט, שוגה בחלומות.
מכל הסיבות האלה, היה צריך למנות רמטכ"ל כבר מזמן; לאפשר למי שיתמנה להתכונן (ואולי גם לצאת לחופשה קצרה, לפני שיפסיק לישון לארבע שנים), ולבצע את סבב המינויים המתחייב מההחלטה.
זאת גם היתה הכוונה המקורית: שר הביטחון, שערך תהליך מסודר של התייעצויות, הודיע בתחילת הקיץ שיודיע על החלטתו "עד ראש השנה", ואחר כך - מייד לאחר מינוי חברי הוועדה החדשים. אלא שבינתיים, לא דובים ולא רמטכ"ל. הדבר מרמז, לכאורה, על חילוקי דעות בין ראש הממשלה לשר הביטחון סביב המועמד המוסכם לתפקיד.
מי שמשלמים את המחיר הם לא רק ארבעת המועמדים, שעצביהם מרוטים, אלא הביטחון הלאומי. "החייל מס' 1" הוא לא רק סמל: הוא מגן הארץ, בלי מליצות. כדי שיעמוד במשימתו בהצלחה, יש לאפשר לו להיכנס לתפקיד כראוי. במציאות האזורית והפנימית המורכבת, דרושה החלטה מיידית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו