"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אז כהיום: הסתה מובילה לרצח

,עודכן

המרחב הציבורי מתמלא בימים אלה בכרזות של מתמודדים, המבקשים את אמון הבוחר בבחירות לרשויות המקומית. זו חגיגה דמוקרטית אמיתית, שבה לאזרחים ניתנת השפעה מהותית על מציאות חייהם. בתל אביב־יפו רצים כמה מתמודדים; חלקם חברו למפלגה ארצית, וחלקם עצמאים. ביום־יום אפשר רק להתגאות ביכולתה של העיר לקיים אורח חיים המהווה מופת לחברה המתנהלת בסובלנות, בכבוד הדדי ובמתן מענה מרבי לשלל מגזריה.

ואולם במסגרת מערכת הבחירות הנוכחית, מציג מועמד תנועת הליכוד - מפלגת השלטון שממנה מצופה לגלות ממלכתיות - מסרים מסוכנים ובעייתיים. שלטי החוצות שלו מעוטרים בתמונות של ערבים ופליטים, ולצידם הכיתוב: ''זה אנחנו או הם''. כרזות אלה מתנוססת על תחנות האוטובוסים ומתריסות באופן בוטה וגס נגד כל מה שמייצגת העיר העברית הראשונה.

הסיסמה "זה אנחנו או הם" חותרת להכרעה חד־משמעית מצד הבוחר. זו קריאה לגיטימית, וכבר היו כמותה בעבר. אולם הפעם היא בעייתית, משום שנלוות לה תמונות ערוכות בפוטושופ שבהן נראה דגל פלשתין המוקרן על חזית בניין העירייה, לצד צילומי בני מיעוטים ומבקשי מקלט וביטויים המזהירים מפניהם.

הכרזות מציגות את השמאל והערבים כמי שמאיימים ''למחוק את הכחול־לבן מהעיר תל אביב'', ומנסות ללבות תחושת איום מצד כל מי שלא נמצא בקבוצת ה''אנחנו''. הביטוי "אנחנו או הם" מציג את האחר כמסוכן והרסני, את הפליטים כאיום דמוגרפי ואת ערביי יפו כמובלעת פלשתינית. פרסום החוצות חולל סערה, וחלק מן המודעות כוסה על ידי אזרחים במחאה נגד ההסתה.

אלה מסרים בעייתיים שבעתיים כשהם מגיעים ממי שזוכה לגיבוי מפלגת השלטון ומתהדר בסמליה, בעודו משתלח במיעוטים שחלקם תלמידים במערכת החינוך בעיר שבה הוא משמש משנה לראש העיר.

ביפו יש בעיית אלימות ובדרום תל אביב מרוכזים פליטים רבים. הפתרון לשלל הבעיות נמצא בידי הממשלה, ויש להניח כי ביחס לחלקן היא פועלת ועושה. דומה ששלטי החוצות המסיתים לא נושאים ביקורת כלפי הממשלה, והם נטולי כל משמעות מעשית - זולת הסתה נגד מיעוטים. נדרשת כאן התנערות של ראשי מפלגתו של המתמודד ממסרים מסוכנים אלה.

בשבוע הבא נציין בבתי הספר את יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שנורה למדרגות עיריית תל אביב־יפו. תלמידי היום לא נולדו אז, ואינם מכירים מקרוב את האיש ואת פועלו. על המסרים שכולנו מחויבים לנסות להעביר להם לעסוק פחות בהנצחת מורשתו ויותר בסכנת ההסתה והשיסוי שהובילו לרצח. זו אמורה להיות המורשת - הסתה מובילה לרצח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר