הרָעוֹת של אחוז חסימה גבוה בבחירות

אחוז החסימה בבחירות לכנסת הועלה פעמים אחדות. בבחירות 1949 עמד על כ־0.83% מהקולות הכשרים. ב־1951 הועלה אחוז החסימה ל־1.0% וב־1992 הועלה ל־1.5%. מאחר שבאותן בחירות ניתנו יותר קולות למפלגות ימין שלא עברו את אחוז החסימה מאשר למפלגות שמאל שכשלו, התברר כי השמאל זכה ב־61 מושבים למרות העובדה שרוב הקולות הכשרים ניתנו לימין. לקראת 2005 הועלה אחוז החסימה ל־2.0%, ובבחירות האחרונות כבר הגיע ל־3.25%.

הרעיון מאחורי קביעת אחוז חסימה גבוה הוא למנוע ממפלגות זעירות עוצמה מוגזמת. התיאור המקובל הוא שהן "סוחטות" את השותפות המרכזיות בקואליציה ומערערות את היציבות בשל גחמותיהן. למעשה, אחוז חסימה גבוה פוגע במפלגות הגדולות לא פחות מאשר במפלגות הקטנות. הנהנות המרכזיות מאחוז חסימה גבוה הן המפלגות הבינוניות.

הדוגמה המקובלת היא רפובליקת ויימר בגרמניה, שקרסה עם עליית הנאצים לשלטון ב־1933. ברור שלקריסת הדמוקרטיה הגרמנית היו סיבות רבות, אך הגרמנים עצמם האמינו ברעות החולות של הפיצול, וקבעו אחוז חסימה של 5.0% עם קבלת החוקה של גרמניה המערבית ב־1949. היה זה אחוז החסימה הגבוה ביותר במדינות הדמוקרטיות שקיימו אז משטר פרלמנטרי. עם זאת, האחוז הגבוה גרם לא פעם לבעיות.

ב־2013 זכתה המפלגה הנוצרית דמוקרטית בבחירות. היא הגדילה את כוחה ב־7.8% וזכתה ב־41.5% מהקולות. אך שותפתה ה"טבעית" לקואליציה, המפלגה הדמוקרטית החופשית, לא עמדה בחסם והשיגה רק 4.8%. מרקל נאלצה להרכיב ממשלה עם יריבתה העיקרית – המפלגה הסוציאל־דמוקרטית, אף שאלה כשלו בבחירות והשיגו רק 25.7% מן הקולות. הרכבת הקואליציה בגרמניה הפכה למשימה מסובכת גם בשל התחזקותן של מפלגות קיצוניות מימין ומשמאל.

אצלנו בכנסת ה־19, במהלך הדיונים בוועדת חוקה חוק ומשפט, הועלתה האפשרות של ניצחון אלקטורלי של מרקל שיסתיים בקשיים בהרכבת הממשלה, עוד לפני שהדבר יתרחש בפועל. הדוגמה ההיפותטית, שחזרה ונשנתה בדיונים, היא של פרלמנט בן 120 מושבים שבו מפלגה א' זוכה ב־59 מושבים, מפלגה ב' ב־51 מושבים ועשרת המושבים הנותרים מתחלקים בין חמש מפלגות שלכל אחת מהן שני מושבים. למפלגה א' חופש תמרון רב וקרוב לוודאי שהיא תרכיב את הקואליציה. אך אם תדחפנה חמש המפלגות הזעירות לאיחוד, בשל העלאת אחוז החסימה, יהיה כוחן בהרכבת הקואליציה זהה לכוח של שתי המפלגות הגדולות, שכן כל שתי מפלגות יכולות להשיג רוב בפרלמנט.

בפועל התרחש מה שהיה ידוע מראש. "יחד", מפלגתו של אלי ישי, לא עמדה בחסם החדש, ויכולת התמרון של הליכוד צומצמה. אחוז החסימה החדש הביא גם להקמת הרשימה המשותפת. אמנם ייתכנו גם מקרים שבהם אחוז חסימה גבוה מייצב את המערכת, אך הסתברות התרחשותם קטנה ביותר.

פרופ' אברהם דיסקין הוא ראש בית הספר למינהל, ממשל ומשפט במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט