צריך לדעת מתי ללחוץ על הברקס

למבצע "עמוד ענן" היו מהיום הראשון מטרות מוגבלות. אף אחד לא הבטיח למוטט את משטר חמאס בעזה, ואף אחד גם לא הבטיח פלישה קרקעית לעזה. מצד אחר, כן היתה התחייבות להשיב את השקט ליישובי הדרום. המטרות העיקריות הושגו ביום הראשון, אחרי חיסול ג'עברי והפגיעה הקשה בטילים ארוכי הטווח של חמאס. לנשיא אובאמה ולמנהיגי אירופה היה קשה שלא לתמוך במבצע בהיקפו הנוכחי. ירושלים קיבלה אור ירוק - אבל היא לא קיבלה צ'ק פתוח. גם אם הלגיטימציה הבינלאומית למבצע "עמוד ענן" היתה על תנאי, עדיין אפשר לסכמו מבחינת ישראל באור חיובי.

מאוד מפתה לעשות השוואה בין מבצע "עמוד ענן" למבצע עופרת יצוקה. המקום אותו מקום (אבל עם תוספת של אזעקות בתל אביב ובירושלים), הכוחות אותם כוחות - אולם השכונה כבר לא אותה שכונה. לישראל של 2008 היתה יכולת תמרון הרבה יותר רצינית. ערוצי ההידברות עם מצרים וקטאר היו אז פתוחים. אלא שבינתיים התלקח העולם הערבי מבפנים ומובארק פינה את הזירה במצרים לאיש האחים המוסלמים. קטאר, למי ששכח - בעקבות מבצע עופרת יצוקה - לקחה עימה את מאוריטניה ויחד ניתקו השתיים את היחסים עם ישראל. בדאבוס החל כמעט במקביל ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, במלאכת דרדור יחסי טורקיה-ישראל. המתונים של העולם הערבי והמוסלמי שינו פנים. גם דו"ח גולדסטון הבלתי הוגן והבלתי מאוזן ארב לנו בפינה. המחיר הכבד של המבצע גם לא הבטיח לנו שקט לאורך שנים. עובדה.

נכון, שישה מנהיגים אירופאים הגיעו אז לארץ כדי לחבק את ההנהגה הישראלית, אבל הם גם באו לוודא שמדינת ישראל עומדת בהתחייבויותיה, ובעיקר הצמידו את אבו מאזן לישראל בתקווה שזה יקבל אחריות.

500 עיתונאים נחתו בימים האחרונים בישראל. רק חלק קטן מהם בחר להסתובב בדרום. הרוב כבר בעזה או בדרך לשם. ערוצי התקשורת כבר לא מדווחים מאשדוד או משדרות, הסיפור כבר עבר לעזה. הצילומים משודרים בעולם. מן הסתם צפויה להם השפעה על הממשלות. יחס הקורבנות בין פעילי חמאס לאזרחים עומד היום על 50 אחוז לערך, יחס לא טוב מבחינה תדמיתית לישראל. ככל שהפעולה תימשך, כך היחס יגדל והלגיטימציה שישראל מקבלת תצטמק. מכאן הפיתוי לדעת מתי, למרות התסכול, ללחוץ על הברקס.

מהיום הראשון של המבצע היה ברור ששני מחנות פועלים בעולם במקביל: האחד בראשות אובאמה, האחר בראשות מורסי. אובאמה הוביל את הקו של המערב, שתמך בזכותה של ישראל להגן על עצמה, ואילו מורסי הוביל את הקו שביקש לצמצם נזקים בעזה ולמצוא מוצא לחמאס. המזל הגדול של ישראל הוא שהמחנה של אובאמה הוא שמכתיב למחנה מורסי. סימן השאלה הגדול הוא עד כמה מחנה חמאס קשוב באמת למורסי.

הימנעות מפעולה קרקעית תזכה את נתניהו בנקודות אצל הנשיא אובאמה. הנשיא האמריקני, שספג כל כך הרבה ביקורות על המדיניות שלו במזרח התיכון, דווקא פותח ברגל ימין את הקדנציה השנייה שלו. אובאמה לא רק מתערב אלא גם משפיע. מבצע "עמוד ענן" גם חייב את מורסי לקיים ערוץ הידברות, גם אם חשאי ומוגבל, עם ממשלת נתניהו. צריך לזכור שעד לתחילת המבצע מורסי אפילו לא הסכים להזכיר את שמה של ישראל.

חמאס הוא שבחר בעיתוי המבצע. ישראל היא שצריכה לבחור את מועד הסיום.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו