"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מספיק עם התירוצים - המדינה והמשטרה חייבות להיות הגורם החזק בשטח

,עודכן

"אתה לא יודע מה הלך שם, איזה בלאגן עשינו להם, כמו עזה זה היה", את המשפט הזה שמעתי מאחד הנכבדים הבדואים באחד מיישובי המועצה האזורית נווה מדבר, לאחר מקרה שבו משימת הדבקת צווי הריסה על בתים לא חוקיים התפתחה למהומה רבתי, שכללה יידויי אבנים, ירי רימוני גז והקפצת כוחות גדולים. מי שמתגורר בנגב מכיר את "ימי הקרב" הללו היטב.

הכניסה המאסיבית לכפר בצירים שונים וכינוס כוחות עצומים של משטרת ישראל בנקודות ריכוז בשעות הבוקר המוקדמות - הם מטרה בנאלית לחלוטין: אקט אדמיניסטרטיבי ראשוני של אכיפת חוקים, שאין לגביהם מחלוקת. בכל יישוב אחר בארץ, פקח עייף על טוסטוס מבצע עשרות משימות כאלה ביום, אבל לא בנגב: שם בשביל למסור חתיכת נייר צריך לגייס אוגדה שלמה.

אין זה מפתיע שהמועצות האזוריות הבדואיות מתקשות לגבות ארנונה. אין זה מפתיע גם שהן אפילו לא מנסות. אפילו גורמי האכיפה הפלילית בישראל לא מסוגלים לבצע בכפרים הללו פעולות בסיסיות.

הסוגיה הבדואית בנגב היא מסוג ה"בעיות" שאוהבים להציגן כמורכבות, בעוד שהן למעשה פשוטות מאוד. כולם ידברו על "אפליה"; "סוגיית הקרקעות"; "הברחות הסמים" ועוד שלל בעיות רבות ומגוונות, שבדרך כלל הן תירוץ לאי עשייה - הרי בשביל מה לנו להתעסק בגביית ארנונה או בבנייה לא חוקית, כשיש שם בעיות הרבה יותר עמוקות וקשות? אבל האמת היא שהסיפור פשוט הרבה יותר: כדי שמשהו יתחיל לזוז במגזר הבדואי, מדינת ישראל צריכה להיות הגורם החזק בשטח, ומשטרת ישראל צריכה להיות הגורם הבלעדי המוסמך שיש בידיו את המונופול על האלימות, כיאה לחברה דמוקרטית.

כל עוד שולטים בשטח גורמים מאפיונריים וחמולות אלימות, שום שינוי עמוק לא יוכל להתרחש - הרי מי יעז לצאת נגד בעלי הכוח?

כדי להתחיל לפתור את הבעיה, מוטב למקבלי ההחלטות לזנוח את הבעיות ה"גדולות" - אלו שמקימים בשבילן ועדות ומייצרים מהן כותרות - ולהתחיל לעסוק בדברים הקטנים והיומיומיים, שיש להם השפעה מיידית וישירה על התושבים כולם.

גביית הארנונה והשירותים שהיא תאפשר לספק, הם מקום מצוין להתחיל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר