זה כעשור שהרשתות החברתיות הן הזירה ה(כמעט) יחידה בשיח הציבורי בישראל, המקיימת חופש ביטוי ותחרות חופשית בשוק הרעיונות. בניגוד למועדונים הסגורים של האקדמיה והממסד התרבותי, ובניגוד להגמוניית השמאל בתקשורת, המאפשרת למחוק מסדר היום נושאים המשרתים את הימין - הנוכחות הגבוהה והאקטיבית של הימין ברשתות החברתיות יצרו תיבת תהודה, שמחוללת תמורות טקטוניות בשיח הציבורי ובקביעת המדיניות במערכת הפוליטית.
כל זה מחייב אותנו להטות אוזן רגישה להתייחסות השמאל לרשתות החברתיות. בשישי האחרון פרסם עודד ירון כתבה ב"הארץ" שכותרתה: "בפוליטיקה הישראלית, הבוטים הרוסים הם רק קצה הקרחון". במוצ"ש פורסמה הכתבה כידיעה ראשית באתר - עדות לחשיבות שמייחס העיתון לנושא. לאחר דברי פתיחה שהציגו את פגיעותה של הדמוקרטיה למניפולציות של רשתות בוטים מזויפות, שפעלו בבחירות לנשיאות ארה"ב ובמשאל הברקזיט בבריטניה, הגיע ההקשר הישראלי: "הבעיה האמיתית היא, שהבוטים לא פועלים לבד אלא הם חלק מארסנל של כלים להשפעה על השיח. חלק מהכלים הללו לגיטימיים, כמו גיוס קהילות, וחלקם פחות, כמו חשבונות 'אמיתיים' שמופעלים מטעם, או חשבונות מזויפים כמו אדם גולד".
בנקודה זו יוצא המרצע הבולשביקי מהשק. בניגוד לרשתות בוטים המפיצות ידיעות כוזבות ("פייק ניוז"), הפרופיל של אדם גולד הפך למשפיע ביותר ברשתות החברתיות בישראל דווקא בשל האמינות הרבה שהקוראים ייחסו לדבריו. גולד, שהופיע משומקום, הפך בזמן קצר למבקר האפקטיבי ביותר של מערכת המשפט, בזכות כתיבה מנומקת, שנונה ומבוססת עובדות, שבסיומה מראי מקום והפניות למקורות המידע. השתקת הפרופיל שלו לא תרמה לדמוקרטיה ולא הגנה על הציבור ממניפולציות, אלא רמסה את חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת על הנפוטיזם והאבסורדים בממלכת המשפט.
לפני מספר שבועות סער הטוויטר בעקבות מומחה למחשבים שחשף רשת פרופילים מזויפים בטוויטר. זו הוצגה בתקשורת כרשת שקידמה את הימין. בדיקת גולשים גילתה שהפרופילים אכן היו מזויפים, אך הם צייצו מימין ומשמאל בלא העדפה פוליטית ברורה.
שני המקרים הללו הן רק דוגמה למבול ידיעות מהחודשים האחרונים, שלכאורה מתריעות בפנינו מפני מניפולציות המסכנות את הדמוקרטיה, אך למעשה נועדו להכין את הקרקע להטלת פיקוח ורגולציה על הרשתות. גם על הזירה הזו - בדומה למתרחש באקדמיה, בתקשורת ובתרבות - מבקשים האנשים "הנכונים" לשלוט.
מי שמכיר את ההתמדה והתחכום המאפיינים את הגמוניית השמאל בשיח התקשורתי, האקדמי והתרבותי, מבין שהחופש והיתרון היחסי של הימין ברשתות החברתיות, הם מציאות בלתי נסבלת בעבור השמאל. זירה מרכזית בשיח הציבורי שמתנהלת בלא שליטה והכוונה של עורכים ראשיים, לקטורים, רקטורים וראשי קרנות או מועצות, היא קו אדום שהשמאל מתקשה להשלים עמו.
כעת נותר לראות, האם בדומה להתפתחויות בעבר - דוגמת המהפכה השיפוטית והקמת קרנות הקולנוע ותאגיד השידור הציבורי - כנסת עם רוב ימני תבצע את מעשה האיוולת, ותעניק לשמאל את היכולת למשטר גם את השיח הציבורי ברשתות החברתיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
