לתכנן כבר עכשיו את שנה"ל הבאה

אתמול החלה בשעה טובה שנת הלימודים, עם אתגרים שטרם נפתרו. כדאי לתכנן כבר את השנה הבאה.

יש לשלש את תקציבו של מכון "אבנֵי רֹאשָׁה", המכשיר מנהלים לבתי ספר בישראל, כדי שיוכל לקלוט פי שלושה פרחי ניהול ולהכשירם; אחרת, עדיף לסגור אותו. המציאות, שבה הפך המכון לצוואר בקבוק בהכשרת מנהלים, גורמת לכך שלמכרזי הניהול ניגשים מעט מנהלים, אם בכלל. חסרים עשרות מנהלי בתי ספר בארץ, ולמרבית המכרזים ניגשים בודדים בלבד. מנהלים הם אכן אבן הראשה של המערכת, והם לא בנמצא.

בעיית מנהלי בתי הספר בישראל איננה אוטונומיה ניהולית, כפי ששר החינוך בנט מרבה לומר. בעיית מנהלי בתי הספר היא האחריות האין סופית הנזרקת עליהם ממטֶה משרד החינוך־ דרך חוזרי מנכ''ל ־היישר לכתפיהם. המנהלים סובלים מ"עודף הטלת אחריות'', שכן לפקידות נוח לגלגל את כל האחריות לשטח. מנהלי בתי הספר אחראים לשקע החשמל, לתקרה האקוסטית, לפסי החלקה במדרגות, לגיל האוטובוס המסיע ילדים לטיול השנתי, להכשרת המאבטח בכניסה, וכמובן, לנתוני הגיוס ולאחוזי הבגרויות. המוני פיסות אחריות המרתיעים כל בר דעת מהמשימה.

בתי הספר חסרים מורים. דובר על כך רבות. נדרשת תוכנית לאומית להכשרת מורים. מורים וגננות לא יגיעו למערכת החינוך כל עוד ישתכרו 6000 שקלים ברוטו. אין פה קסמים ולא ניסים. בברכת השר לשנה החדשה הוא מבקש לרחוש כבוד למורים; הכבוד מתחיל בתלוש השכר. הסרטון שמשרד האוצר מפרסם על השוואת שכר המורים בישראל למורים באיחוד האירופי, מתעלם מיוקר המחיה הגבוה בישראל לעומת זה אירופה.

לישראל הדיגיטלית יש מערכת חינוך אנלוגית. יותר משני עשורים אחרי מהפכת האינטרנט הביתי, תלמידי ישראל ממשיכים למלא מחברות שלמות בבחינות הבגרות. בסיום הבחינה, המחברות נסרקות ונשלחות למעריכים לבדיקה. כך לא נראית מערכת מתקדמת. יש חשיבות לדרבן את המערכת קדימה. בואו נתחיל בבחינות דיגיטליות, שבהן ילדים עם כתב חרטומים - וכאלה שרוצים לתקן שגיאות כתיב - יעשו זאת במקלדת, ולא במחק או מחיקון ("טיפקס"). בחינות כאלה תחסוכנה גם את תהליך הסריקה הארוך והמייגע.

בעיית הצפיפות בכיתות עוד לא נפתרה. "מחאת הסרדינים" בעבר פתרה במעט את הצפיפות בבתי הספר היסודיים. למי שיבקר בבתי הספר התיכוניים הגדולים במרכזי הערים, עשויה להזדמן חוויה לא נעימה. אפשר למצוא בתי ספר שבהם נערים ונערות בגיל העשרה לומדים בכיתות בנות 40 תלמידים. רק המחשבה, שמספר כזה של תלמידים נדחס לכיתה אחת, בטרם התחיל תהליך חינוכי כלשהו, צריכה להדאיג כל מי שהחינוך וההישגים עומדים לנגד עיניו.