כשהשמאל נבהל מהדמגוגיה של עצמו

"חוק הלאום - בושה. הפנייה של המשותפת לאו"ם - חרפה", כך צייץ ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) בתגובה לידיעות על פנייתם של חברי כנסת מטעם הרשימה המשותפת למוסדות האו"ם.

מה נלעג יותר, הכשל הלוגי או הצביעות? אם חוק הלאום הוא בושה, מדוע פנייה לעולם היא חרפה? אם החוק החדש פוגע אנושות בשוויון ובדמוקרטיה, אם אנו אכן ב"מצב חירום", כפי שהכריזה בדרמטיות ח"כ סתיו שפיר, מה טבעי יותר מבקשת סעד מהקהילה הבינלאומית, בניסיון להינצל, ברגע האחרון, מאסון?

שמא תגידו, כפי שניסו להצטדק בשמאל, שפנייה לאו"ם מיותרת וצבועה, בשעה שעומדים לרשות הח"כים כל האמצעים הפרלמנטריים להיאבק על עקרונותיהם ועל האינטרסים של בוחריהם. זו טענה מגוחכת: אם כנסת ישראל עיגנה בחוק קיפוח ואפליה לרעת המיעוט הלא־יהודי, האם לא מצופה מנציגיו לפעול בכל ערוץ אפשרי - משפטי, תקשורתי או דיפלומטי - להשבת זכויותיהם הדמוקרטיות הבסיסיות?

מאז נחקק, התגייס השמאל לשווק את חוק הלאום כנקודת מפנה בהפיכתה של ישראל ל"מדינה ליהודים בלבד", ובהנמכת מעמדם של הלא־יהודים ל"אזרחים סוג ב'". עילית סופרינו ומשוררינו, שורה רחבה וקולנית של עיתונאים ומובילי דעה, וראשי מפלגות השמאל - כולם הספידו את הדמוקרטיה. אפילו ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שהשמאל סוגד בחדווה לציוציו גסי הרוח כנגד נתניהו, נקב בביטוי "חוק ההפרדה". הפרדה - כלומר אפרטהייד; אין פירוש אחר.

אתה, ח"כ כבל, היית חלק מחרושת התעמולה שזיקקה והפיצה את המסר שחוק הלאום הוא צעד מכונן בדרך למשטר אפרטהייד, אם לא מימושו בפועל. כיצד אפשר לבוא בטענות לח"כים הערבים? הלוא לפי ההיגיון שכוננתם בעצמכם באקסטזה צווחנית, פנייה בהולה לקהילה הבינלאומית היא לא רק צעד הגיוני, אלא פעולת חירום מחויבת המציאות. למה ציפית, ח"כ נכבד, שהמיעוט המנושל וחסר־הזכויות יחכה בסבלנות שמיקי רוזנטל ומרב מיכאלי יצילו אותו?

"מצאתם את הדרך הכי לא אלגנטית לקבור את המחאה נגד החוק", נזף ח"כ כבל בהתנשאות בח"כים הערבים, וחשף את האמת הפשוטה: לא הצלתם הדחופה של ערביי ישראל מציפורני משטר הגזע מעניינת אותו, אלא ליבויה של מחאה, שתייצר מראית עין של פעילות נמרצת, במסגרת דוקטרינת "אופוזיציה ברחובות" שעליה הכריזה לבני. והיו"ר גבאי הוסיף בסגנונו: "הח"כים של הרשימה המשותפת ממשיכים להשמיץ את המדינה שלנו בכל מקום. נמשיך להילחם בתופעה הזו". יש רק דרך אחת להילחם בתופעה, מר גבאי: לחזור בך. להודיע לעולם שבישראל אין סכנת אפרטהייד, שחוק הלאום אינו גזעני, ושלא נשקפת סכנה לזכויותיהם הדמוקרטיות של אזרחי ישראל המוסלמים, הנוצרים, הדרוזים והצ'רקסים.

פנייה לאו"ם היא המשך ישיר והגיוני לשלטי הכזבים שהנפתם. נזיפותיכם הפטרוניות והגזעניות בח"כים הערבים מעידות: אתם יודעים שאין ממש בתעמולה הקולנית שיצרתם, נבהלתם מתוצאות הדמגוגיה שהשפרצתם בחופזה, וכעת אתם מנסים למזער נזקים על חשבון מי שאתמול התיימרתם להציל. במילותיו של ברק: עאלק "מאבק על הדמוקרטיה" ועאלק "מצב חירום".