ביה"ד לעררים משפיע על הביטחון האישי

פסק הדין שניתן לאחרונה בידי הדיין מנחם פשיטיצקי בעניין מדיניות "אי ההחזרה" של המסתננים מאריתריאה מיקד את תשומת הלב בבית הדין לעררים, ערכאה שיפוטית הדנה בהחלטות משרד הפנים.

מצאתי בבית הדין לעררים תופעה של "הדין הולך אחר הדיין". בעוד שהדיין פשיטיצקי קבע כי חוות דעת נציבות האו"ם אינה מחייבת את המדינה, ויש לאמץ את חו"ד היועמ"ש למשרד הפנים שעריקה כשלעצמה אינה מצדיקה מתן מעמד פליט - וכי יש לבטל את מדיניות "אי ההחזרה" הנוגעת לאזרחי אריתריאה - קבע הדיין אלעד אזר ב־2016 שחוות דעת האו"ם כן מחייבת את המדינה וביטל את חו"ד משרד הפנים.

בעקבות ערעור המדינה למחוזי, הִקצין אזר את מסקנתו והורה לתת למסתנן מאריתריאה מעמד פליט בגין עריקתו מהצבא, תוך ידיעה שלמהלך כזה השלכות נרחבות על בקשות דומות שנדחו עד כה. מכיוון שמתן מעמד פליט לא מאפשר גירוש מסתנן למדינה שלישית, השפיע פסק הדין הזה על קריסת מתווה הגירוש שגיבשה הממשלה. דומה שזה הרקע לפרסומים על ניסיונות ראש ביה"ד לעררים, מיכל צוק, לסלק את פשיטיצקי, בטענה שהוא "ממלכתי מידי" ונוטה לקבלת עמדת המדינה.

אולם מדהים יותר, להיווכח בהשפעת ביה"ד לעררים על מדיניות הממשלה וכוחות הביטחון במאבקם נגד "טרור היחידים", הנסמך על הסתה ותמיכה משפחתית וחברתית. הרשויות התאמצו להרתיע מפגעים אפשריים, תוך הטמעת המסר שלא רק המפגע יישא בתוצאות מעשיו, אלא גם משפחתו וסביבתו. כך תוקן חוק הכניסה לישראל, ונקבעו הוראות המעניקות לשר הפנים שיקול דעת נרחב לביטול רישיון ישיבה בישראל.

מתברר, שגם במקרה זה יש בכוח ביה"ד לעררים לסכל ולסרס את המדיניות המיועדת להגן על הביטחון האישי של כולנו. בפסק דין שהתפרסם לאחרונה, אסר ביה"ד לגרש מירושלים פלשתינית שבנה ביצע פיגוע דקירה. בפסק דין אחר, קיבל ביה"ד את טענות אמו של מחבל, שתקף לוחמי מג"ב, שאין לפגוע בזכויותיה לקבל מעמד בישראל. סקירת פסק הדין מלמדת על טכניקת הסירוס:

(1) ביה"ד קובע שהשאלה היא, האם יש סכנה ביטחונית מצד קרוב משפחת המחבל, וקובע שלא מתעוררת מניעה ביטחונית מצד אֵם המחבל. נקודת המבט הזאת מנוגדת לכוונת המחוקק ולחוות דעת גורמי הביטחון שהדגישו את האפקטיביות של שלילת האזרחות ככלי להרתעת מפַגֵע הגדל בסביבה זו.

(2) ביה"ד קובע שיש לנתק בין מעשי הבן והאם, שלא הוכח כי תמכה בו. הוא אף קובע שאין חשיבות לעמדת אֵם המחבל ביחס לפיגוע, ושהאחריות ההורית אינה מצדיקה שלילת מעמד. שלא כדעת ביה"ד, שיקולי הביטחון באשר למתן רישיונות שהייה, נסמכים על הקשר הבלתי מנותק של מעשה הבן מסביבתו המשפחתית. ענישת הסביבה המשפחתית של המפגע עשויה למנוע פיגועים נוספים.

באמצעות "ניתוק" מעשי הבן משפחתו, רוקן ביה"ד מתוכנם את המאמצים המושקעים במניעת ומיגור "טרור היחידים" הצומח וניזון מהלגיטימציה שנותנת הסביבה המשפחתית והחברתית של המפַגֵע. המאמץ כולל חקיקה ויישומה בידי הרשות המבצעת וכוחות הביטחון העושים לילות כימים להיאבק בתופעה הקשה. "חלוקת הגזרות" המלאכותית בין המפגע לבין סביבתו המשפחתית, חותרת תחת היכולת לייצר הרתעה משפחתית וסביבתית שתמנע את הפיגועים הבאים.

(3) ביה"ד הוסיף וקבע שהפגיעה בזכות אֵם המחבל לחיי משפחה "אינה מידתית". אולם, לא זו בלבד שהקביעה משקפת סולם ערכים סובייקטיבי, אלא שהיא חותרת במפגיע תחת החוק, שכן היא בוחרת לפרש בצמצום שיקולים שהחוק קבע שיש לפרשם בהרחבה, תוך העדפת ביטחון הציבור. אם שרת המשפטים מבקשת להצליח ביישום מדיניות הממשלה, אסור לה להפקיר את מינוי הדיינים בערכאה זאת.

איתן ליפסקר הוא עו"ד לענייני משפחה