"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שילוב בעלי מוגבלויות: החינוך מתחיל בבית

,עודכן

השבוע התפרסם מעל גבי עיתון זה סקר עצוב. תוצאותיו הצביעו על כך שהציבור לא רואה את בעלי המוגבלויות ולא רוצה בהם. חברת המתנס"ים ביקשה לבדוק את עמדות ההורים בנוגע לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בחוגים. רק 11 אחוזים מהציבור הסכימו לשלב ילדים כאלה בחוגים שבהם משתתפים ילדיהם.

בימים אלה ממשיך משרד החינוך לקדם את רפורמת החינוך המיוחד. ארגונים רבים, המאגדים הורים לילדים בעלי מוגבלויות, התאחדו להדוף את הרפורמה. הם טוענים שהרפורמה תדחק ("תסליל") את ילדי החינוך המיוחד למוסדות ייעודיים רק להם, ושילדים שיבקשו להשתלב, יקבלו סל תמיכה מופחת. משרד החינוך מודה, כי הסל אמנם לא שווה בגודלו, אך טוען שהוא עושה הכל לשלב את הילדים בבתי הספר הרגילים.

בעמודי הדעות כאן, כתב מנהל תיכונט בת"א, רם כהן, על הרפורמה ("הרפורמה בחינוך המיוחד תפגע בכולם", 28.5). הוא טען שהתשתיות בבתי הספר אינן מתאימות, ושאם המשרד לא יפנה משאבים לשיפורן הנרחב ולהכשרת מורים לשילוב הילדים, הרפורמה נדונה לכישלון.

כל זה נכון. אבל תוצאות "סקר החוגים" מצביעות על בעיה ראשונית ועמוקה הרבה יותר - ליקוי חברתי עמוק יותר: חוסר הפתיחות והרצון להכיל. ילדים הם תבנית נוף הולדתם. הם מביאים לבית הספר את הערכים שהם יונקים בבית, את האופן שבו ההורים רואים את האחר, את החלש, את הזקוק לסיוע. כשילד יזרוק קללה עסיסית, מייד נרים גבה ונחשוב על המילים שחוצות את רף אוזנו בבית ועל הגבולות המוצבים לו שם.

רפורמת החינוך המיוחד מבקשת להביא מאות ילדים לבתי הספר ה"רגילים", ולשלבם בכיתות הלימוד. תלמידי הכיתה יידרשו ליותר סבלנות ולתוספת כוח הכלה. הם ייפגשו לראשונה עם מראות ותופעות שלא הכירו. ילד משולב, אפילו יש לו תמיכה מקצועית, עשוי להביע מצוקה רגשית ולהתנהג התנהגות לא נורמטיבית. כיצד יגיבו הילדים לזה? האם יהיה להם בילקוט שהביאו מהבית מטען של אהבה או שיפוט? האם המורים, המשקפים בעמדותיהם את תמונת הציבור, ירצו בכלל לשלב ילדים "אחרים", כאלה שהם לא רוצים שילמדו בחוג עם ילדיהם?

הורים לתלמידים בבתי ספר משַלבים, כמו למשל "ראשית" שבראש צורים, מספרים שהילדים לא רואים את החברים שלהם, הלוקים בתסמונת דאון, באופן נחות או שונה. הם גדלו לצדם ולכן מקבלים אותם בטבעיות. אולם הראייה הזאת, יש לזכור, לא מתחילה בבית הספר, אלא בהורים שבחרו עבור ילדיהם דווקא את בית הספר הזה, המשלב, הבריא. זה השדר שעובר בבית. השאלה היא מה יקרה בבתי הספר, ביום בו תתחיל הרפורמה. אילו מסרונים נזעמים תקבל המנהלת על שיעור שהופר בשל התקף זעם של תלמיד, או על טיול שנתי שמסלולו השתנה כדי לשתף ילדים נכים?

הרפורמה ראויה ונכונה, ויש לתקן את הדרוש תיקון, אבל צעד אחד קודם, נדרשת עבודת עומק בחינוך ההורים, בשינוי עמדות ודעות קדומות. רק כך תוכל הרפורמה להיות מעשית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר