החוק שמוחים נגדו - לא קיים

גם אני מתנגד לחוק הלאום. לא, לא לחוק שהכנסת חוקקה; בחוק הזה אני דווקא תומך. אני נגד חוק הלאום של התקשורת, של התעמולה.

אני נגד חוק המפלה לרעה את המיעוטים; נגד חוק הפוגע בזכויותיהם של הערבים; נגד חוק ההופך את המיעוטים לאזרחים סוג ב'. אני נגד חוק ההופך את הדרוזים לשכירי חרב; נגד חוק המדיר את השפה הערבית נגד חוק הקובע שהיהודים הם גזע עליון והמיעוטים הם גזע נחות. אני נגד החוק הלאומני, הגזעני, הפשיסטי, הנאצי, המזכיר תהליכים, האתנוצנטרי, האתנוקרטי, של מדינת האפרטהייד. בקיצור, אני נגד החוק שנגדו הפגינו במוצ"ש בכיכר.

אבל החוק שנגדו הפגינו - אינו קיים. זהו "פייק חוק", פרי שטיפת מוח והונאה. ואני מסרב להיות חלק מעדר הנוהה אחר תעמולת כזב, בלי להפעיל חוש ביקורת; בלי לחשוב באופן עצמוני.

הַמְלָצָתי למתנגדי החוק היא פשוטה: קִראו אותו ללא דעה קדומה, חופשיים מאינדוקטרינציה ושטיפת המוח. קראו אותו בראש פתוח.

ייתכן שגם רוב התומכים לא קראו את החוק. אבל מי שמתנגד לחוק - לא בגלל מה שכתוב בו, אלא בשל דימוי שהודבק לו - ודאי שלא קרא אותו. מי שטוען שהחוק "שינמך" את מעמדה של השפה הערבית, לא קרא את החוק: הלוא כתוב בו, שחור על גבי לבן, בדיוק ההפך.

ייתכן שישנם כאלה התומכים בחוק, כיוון ששוכנעו בכל מה שהעלילו עליו, דווקא משום שהוא הופך, לכאורה, את הערבים לאזרחים סוג ב', פוגע בזכויותיהם ומדיר אותם, שמעכשיו אסור יהיה לדבר ערבית, שהחוק יחליש את בית המשפט העליון וכדומה. גם להם צפויה הפתעה: דבר ממה ששמעו עליו בתקשורת, לא קיים בו.

אני תומך בחוק הלאום, כי אני בעד חוק יסוד המגדיר את זהותה, מהותה וייעודה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; חוק המגדיר את "התקווה" כהמנון הלאומי, את הדגל הכחול־לבן עם המגן־דוד כדגלנו הלאומי, את העברית כשפתנו הלאומית, ואת ההתיישבות היהודית כערך לאומי. זהו חוק יסוד המקנה תוקף חוקתי לציונות.

החוק אינו עוסק בזכויות המעוגנות בחוקי יסוד חשובים אחרים, דוגמת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". בניגוד לטענות, חוק הלאום לא נועד "לאזן" את חוקי היסוד הקודמים; הוא משלים אותם. מכיוון שאין סתירה כלשהי בין מדינת לאום יהודית לבין שוויון אזרחי לפרטים בתוכה, אין סתירה בין החוק החדש לבין הזכויות הללו.

עם זאת, אני תומך בהוספת סעיף או משפט המאשרר את שוויון הזכויות האזרחי לפרט, ללא הבדל השתייכות לאומית ודתית. העובדה שחוק, שהיה ראוי להתקבל בהסכמה לאומית רחבה ובהתרוממות רוח, הפך לא רק לסלע מחלוקת, אלא לסוגיה המרחיבה את השסע בעם, היא דבר מזיק. אם המחנה הציוני ו"יש עתיד" יתחייבו לתמוך בחוק הלאום, במידה שיתווסף אליו משפט כזה - ראוי לשקול להוסיפו.