"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דמעות התנין של מפלגת העבודה

,עודכן

מייד לאחר שח"כ זוהיר בהלול הודיע על החלטתו לפרוש מהכנסת, הוצפתי בתגובות של חבריו למפלגת העבודה. כמעט כולם הביעו צער עמוק על החלטתו. היחיד שלא הצטרף למקוננים היה יו"ר המפלגה אבי גבאי.

גבאי פרסם הודעה שאין בה אפילו מראית עין של צער וחמלה. הוא כתב כי "אני מכבד את החלטתו של ח"כ בהלול. נקפיד גם בבחירות הבאות על ייצוג לאוכלוסייה הערבית".

כל מי שעקב אחרי מערכת היחסים בין גבאי לבהלול, לא הופתע. היו"ר לא אהב כמה התבטאויות שיצאו מפיו של הח"כ, למשל כשהאחרון אמר (באוקטובר 2017) כי יחרים את ישיבת מליאת הכנסת במלאת מאה שנה להצהרת בלפור. גבאי בתגובה רמז כי "בהלול לא יהיה ברשימת המחנה הציוני לכנסת הבאה".

אתמול בראיון לגל"צ שחרר בהלול את חרצובות לשונו והגיב על מה שהגדיר "תגובתו הרפויה" של גבאי להודעתו: "כנראה שגבאי התפלל לרגע הזה ונתתי לו אותו על מגש של זהב... הוא אמור היה להביע צער על לכתו של חבר כנסת. אני נוטש את המערכה. הוא כנראה שמח שהתפטרתי, יכול להיות שהתגובה שלו משקפת שמחה לאיד".

יש מידה של צביעות בדמעות התנין וביבבות של הח"כים ממפלגת העבודה על התפטרות בהלול, שכן מי שעקב כמוני אחרי מערכת היחסים בתוך המפלגה בשלוש השנים האחרונות, התקשה לקבל את הרושם שהיו יחסי רעות עמוקים, חיבה עזה ושיתוף פעולה פורה בינו לבין הח"כים של המחנ"צ. לא מעט התבטאויות שלו הקפיצו את חבריו לסיעה. לא פעם שמעתי עליו דברי ביקורת מחבריו על עצלות ועל היעדר מוטיבציה ויכולת לתפקד כחבר כנסת נמרץ באופוזיציה. לא בכדי מצא בהלול לנכון לומר שלשום בערוץ 2 כי "המחנה הציוני הוא סמן של אופוזיציה אימפוטנטית".

ה"רומן" בין בהלול לבין מפלגת העבודה לא היה מוצלח, בלשון המעטה. לא בכדי קראו לו שלשום יו"ר מרצ, ח"כ תמר זנדברג, וח"כ עיסוואי פריג' להצטרף לשורותיהם. פריג' אמר, בצדק, כי "בהלול הבין אחרי שלוש שנים וחצי בכנסת שלנצח יהיה זר במפלגתו. מקומו איתנו במרצ".

החלטת הפרישה של בהלול מהכנסת לא נולדה שלשום. כבר לפני כשנה רמז כי "לא איאחז בקרנות המזבח ואינני זקוק לתמרורי אזהרה". לעומת זאת, בנאום שנשא במליאת הכנסת לפני כשבועיים בדיון לקראת אישורו הסופי של חוק הלאום, לא אמר אפילו ברמז כי בכוונתו לפרוש אם החוק יאושר.

אגב, האם בהלול דחה את הפרישה עד אוקטובר רק כדי ליהנות מעוד שלוש משכורות של חבר כנסת, או משום שהוא מאמין בתמימותו שחבריו יפעילו עליו מכבש של לחצים לבל יפרוש? לעניות דעתי, אין כל סיכוי שזה יקרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גדעון אלון

הכותב שימש כתב פרלמנטרי במשך כ-30 שנה, רבות מהן מטעם "ישראל היום"

כדאילהכיר