המחבל שפך דם, אבל לא ישבור את הרוח

יותם יצא מהבית להביא מצרכים לארוחה רומנטית לרגל חג האהבה; מחבל רצח אותו בשם חוג השנאה. אסף יצא מהבית לטיול אופניים; הוא נאלץ להשתמש באקדחו ולהרוג אדם (את המחבל) כדי להגן על חייו וחיי ילדיו.

חדירה ליישוב ופיגוע דקירה בכניסה לבתים מטילים אימה על מעגלים רחבים. חשבו, להבדיל או שלא, על חדירה לגוף - אונס. עד כמה היא מערערת, לעיתים לחיים שלמים, את האדם שגבולותיו נרמסו. כשבעל כוונות לרצוח מופיע בתוככי יישוב מוגן ומגודר, הרחובות נמלאים פחד. בכל מקום מרגישים שהמבצר אינו בטוח. הבית לא מתחיל בדלת אלא בשכונה, ברחוב, בסמטה. ופתאום בשביל המוכר יכול לצוץ אדם עם סכין. ליד הפח עלול להתחבא מחבל. קול הצעדים מהדהד על המדרכה, וקור זוחל אל הגב: האם מישהו מביט בי?

טרור, מילולית, הוא פחד. הטרוריסטים מבקשים לזרוע אימה ולגרום לשיבוש שגרת החיים. אם זו המטרה, הטרור מצליח: שפך הדם ביישוב אדם אכן מפחיד. האם זה כל מה שאתם רוצים, שפלי אדם? להפחיד כדי להפחיד? כמו ילד שעושה "בּוּ"? נדמה לי שלטרור האסלאמי יש יעדים אחרים. לסלק את הציונות מאדמת ארץ ישראל, לחסל את ה"כופרים" בעולם, לשלוט, להקים ח'ליפות עולמית. האם במשהו מאלה אתם מצליחים?

הצלחתם לקרוע נשמה, לרצוח משפחה, להשאיר אלמנה ויתומים, להבהיל יישוב שקט, פרבר ירושלמי שאור בוקע מחלונות בתיו, לפקוע בועה שלווה. כן, הצלחתם לזרוע פחד. בינתיים ישראל שנואת נפשכם מתעצמת. אתם מוצאים דרכים לחדור ליישוב ואנחנו מוצאים דרכים לצנתר לב (גם לבבות שלכם), להשקות מטעים בבצורת, לפתח תוכנות, להקים ערים ושדות תעופה. אתם מחנכים את ילדיכם לדקור יהודים ואנחנו מחנכים את ילדינו לאהוב אדם, לרכוש השכלה, להיטיב תיקון בעולם. על שפך דמנו אנחנו יודעים לנקום. ונקמה, בין השאר, תהיה ציונות על סמי מרץ: יותר בנייה, יותר עלייה, יותר יישובים יהודיים.

בקרב בין יותם למפלצת שרצחה אותו, המפלצת הכריעה. במלחמה לא תנצחו. את מטרות־העל שלכם לא תזכו לראות מתגשמות. לא תשליטו ח'ליפות בעולם. גאולתכם המעוותת, גאולת רצח ודם, לא תגיע. לסלק אותנו מישראל? הייתם מתים. במלוא מובן המילה.

העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!