פרופ' אברהם דיסקין כתב במדור זה ("חוק הלאום על מה ולמה?") כי למרות העובדה שהכרזת העצמאות מדגישה, במקומות שונים, את זהותה היהודית של ישראל, ולמרות הפרשנות המשפטית הישראלית המדגישה את האינטרס הלאומי היהודי (ואוסיף: למרות העובדה שהחלטת החלוקה של האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 עצמה מדברת על מדינה יהודית) - יש צורך להדגיש את היותה של ישראל מדינה יהודית, בין השאר משום שיש גורמים בעולם, ואפילו בישראל, המערערים על כך.
ואני תוהה: אם אדם פיקח, שרבים, אבל לא כולם, מעריכים אותו ככזה, יישא שלט הנושא את הכתובת "אני פיקח" - האם הוא יצליח לשכנע בפיקחותו גם את המערערים על כך?
הרי רוב מי שאינם מכירים בכך שישראל היא מדינה יהודית, אינם סבורים באמת שמדובר בתופעה חולפת ושישראל תהפוך אוטוטו למדינה חסרת ייחוד לאומי. הם פשוט רוצים לעצבן אותנו. אנחנו זוכרים עד כמה הרגיזו אותנו אמצעי התקשורת הערביים, המצריים והירדניים בשידורי העברית המשובשת שלהם, כאשר במקום להתייחס למדינת ישראל העדיפו להתייחס למדינה היהודית, לישות היהודית ולישות הציונית. בשנים האחרונות הבינו מתנגדי הציונות כי הדרך העדיפה להרגיז אותנו הפוכה, והם שוב מצליחים לעצבן.
ישראל היא מדינת העם היהודי וכל אזרחיה, וכזאת תמשיך להיות, אם לא תיתן יד לתהליך שבו, בתוך זמן קצר, ישלוט מיעוט יהודי ברוב פלשתיני, במישרין או בעקיפין. היא אחת המדינות הוותיקות, העשירות, המוכרות והמוערכות ביותר בעולם; לאחרונה התבשרנו גם שהיא המעצמה השמינית בעולם בהיבט הביטחוני.
האם אנחנו זקוקים עכשיו לחוק שבו נכריז על עצמנו כמדינה יהודית? או לחוק שיעניק עדיפות לשפה העברית על פני השפה הערבית? האם אנחנו צריכים לעודד התיישבות יהודית, כאילו שאם לא יהיה חוק כזה יתחילו לעודד כאן, רחמנא ליצלן, התיישבות של טיבטים?
אינני מציע להתרברב ולטפוח לעצמנו על השכם, אבל יש לישראל במה להתגאות. וכשנפגשים שני מנהיגי העולם, הם מדברים בהערכה ובאהדה רק על מדינה אחת - ישראל! אז למה הפכנו מסכנים כל כך, עד שמצד אחד אנחנו צריכים להגן בחוק יסוד על הדברים המובנים מאליהם לרוב העולם, ומצד שני אנו מבקשים להשפיל את הערבים הפלשתינים החיים בתוכנו, המהווים 20 אחוזים מאזרחי המדינה וראויים לשוויון מלא - מלבד היתרון החוקי היחיד שצריך לעמוד ליהודים בישראל: חוק השבות (חוק דומה אמור להיחקק בעתיד במדינה הפלשתינית ולהסדיר את שובם של הפלשתינים בתפוצותיהם, להגר אליה, אם ירצו בכך).
חוק הלאום בנוסח שוויוני צריך היה להיות חלק מהחוקה לישראל, אם וכאשר תאושר על ידי הכנסת, שהוקמה גם כמועצה מכוננת. כפי שהוא עכשיו אין בו שינוי מצב, אלא ביטוי משונה של חולשה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
