"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חינוך: תלמידים יכולים לעזור

,עודכן

סוף שנת הלימודים - זמן נכון לחשבון נפש, ללמידה משגיאות. למרות הטכנולוגיות, במקרים לא מעטים עדיין המורים מלמדים, אבל התלמידים אינם לומדים. משהו בשיטה איננו עובד.

הבעיה המרכזית של מערכת החינוך טמונה בכך שהיא ממוקדת במורים ולא בתלמידים. כשהמורה במרכז, התלמיד יישאר בצד. למערכת נוח להתעלם ממקרים שבהם תלמידים הופכים שקופים במהלך השנה - כשהכיתה כולה מתקדמת, הם נותרים מאחור. רק בסוף השנה מתברר שהתלמיד הלך לאיבוד עוד בתחילת השנה, ואיש לא שם לב.

כישלון של תלמיד הוא גם כישלון של המורה, בכך שלא הצליח לעורר בתלמיד את הסקרנות, ובכך שלא גייס את התלמידים הטובים לסייע לחברם המתקשה. תמיד יש כאלה שקל להם, וכאלה שקשה להם. מרוב דאגה לקבוצה השלמה, לא תמיד המורה יכול לשים לב לפרטים, לראות מי נעצר ומי נשר מהמרוץ. משוב מיידי בסוף כל שיעור, שבו כל תלמיד מסכם במשפט או שניים מה למד בשיעור, ייתן למורה אינדיקציה למה שקורה בכיתה. התלמידים יודעים היטב מי בכיתה יודע ומי כבר מנותק.

הם רואים מי מבין ומי לא. הם רואים מי הקשיב ומי לא הצליח להתרכז. הם חלק מהקבוצה ולכן הם יכולים לסייע, אבל רק אם יגייסו אותם למשימה.

יש להטיל על התלמידים את האחריות למה שקורה לא רק להם, אלא גם לעמיתיהם. אם תלמיד רוצה לסייע לעמיתו, הוא צריך קודם להבהיר לעצמו את הנושא; רק אז יוכל להעביר את הידע הלאה.

לכן כשהוא מסייע לחבר בכיתה, זה מחדד את ההבנה שלו ומספק לו הוכחה שהוא אכן למד. עובדה, הוא יכול להעביר את ההבנה הזו הלאה. העזרה ההדדית גם מקרבת לבבות ומקטינה את הפער. היא מרימה את כולם למעלה, ולא רק את ה"מצוינים". בעם היהודי הרעיון הזה מוכר בשם "חברותא".

האחריות ההדדית גם תשפר את המצב החברתי. היא תגביר את הקשב והריכוז ותעלה את הרמה הכללית. כשהתלמיד במרכז, המורה בכלל לא במשחק. הוא יהיה שם לתת השראה ולכוון, והלמידה תתרחש בצורה טבעית.

טיפוח המצוינות על חשבון הנחשלים רק מעמיק את הפער. הרדיפה אחרי ההישגים של מצוינות, שבהם מתהדרים לא מעט מנהלי בתי ספר, מעצימה את הפערים, מתסכלת את הנכשלים, ועומדת בסתירה לדרישה לקבל את השונה ואת האחר. האחר הוא זה שמתקשה להבין, שצריך סיוע, לא רק של המורים הטובים ביותר, אלא של חבריו לכיתה.

המורים צריכים לזוז הצידה ולספק לתלמידים את הכלים ללמוד בעצמם, כפי שלמדו את שפת אמם. כשלמדו אותה הוכיחו שהם יודעים ללמוד. לכן אסור לעצור אותם בשיטות לא יעילות, ששמות את המורה במרכז. חייבים לשים את התלמיד במרכז.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אילן גטניו

כתב הטכנולוגיה והתיירות של "ישראל היום", בעל טור שבועי לטיולים. התחיל לכתוב ב"הארץ שלנו" כשהיה בכיתה ב'. מעיתוני בית הספר הגיע ישירות לעריכת חדשות ב"ידיעות אחרונות", ובמקביל היה העורך הראשי של עיתון הסטודנטים "יתוש" באוניברסיטת ת"א. הקים וערך את מגזין המחשבים "עולם המקינטוש", ייסד את מוסף התיירות של "ידיעות אחרונות" והיה עורך המדור הכלכלי ורכז הכתבים. אחרי 20 שנה בעריכה חזר לאהבתו, הכתיבה. הוא החל לכתוב על מדע וטכנולוגיה, עד שפרש מהעיתון כדי לסייע לרעייתו נעמי להקים את פורטל הריון והורות "דולה". משם הוקפץ למשרת עורך ראשי באתר הפורומים והבלוגים "תפוז", ואחרי שנה הצטרף למייסדי "ישראל היום". נשוי ואב לשלושה, מחזיק בתואר "דאי שיהאן" - מורה בכיר באמנות לחימה יפנית, ומוביל מהפך בתחום הלמידה ברוח ספרו "לדעת ללמוד".

כדאילהכיר