לא עובר יום בלא שמישהו מנסה להלך אימים על הציבור בישראל בנבואות זעם בדבר מלחמה קרבה עם איראן.
כך, למשל, מזכיר האו"ם שהזהיר כי אם יפרוש הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין, עלול הדבר לגרום למלחמה כוללת במזרח התיכון. כך בכירים לשעבר או פרשנים בעיתונות הישראלית המאיימים, כי המשך המאבק בהתבססות האיראנית בסוריה ובמרוץ של איראן אל הגרעין, עלול להצית מלחמה אזורית שתגבה מישראל מחיר יקר.
לאיומים אלו אין כל בסיס ואין על מה לסמוך. מדובר במסעות הפחדה, שבמקרה הטוב מוּנעים מקיבעון מחשבתי ומדבקות בסטטוס־קוו כחזות הכל, גם במחיר מִשכּוּן העתיד, ובמקרה הרע מונעים משיקולים פוליטיים או אישיים.
האזהרות מפני מלחמה, יוצאות מנקודת הנחה מוטעית ואף נאיבית כי לבריון האזורי מותר הכל, וכי טעות לשים בפניו גבולות, שכן הדבר רק ירגיז אותו ויביא אותו להגיב באלימות. אלא שניסיון העבר מלמד שרק סימון קווים אדומים ועמידה מאחוריהם, מרתיעים את הבריון ומביאים אותו לשנות התנהגות.
יש לזכור שאיראן אינה מבקשת מלחמה ואינה ערוכה לקראתה. כוחה היה תמיד בניהול מערכה באמצעות שליחים המקיזים את דמם בעבורה. כשמדובר בדם איראני מתברר שהאיראנים זהירים הרבה יותר. איראן גם נתונה בקשיים כלכליים, והציבור האיראני אינו מסתיר את התנגדותו להרפתקאות יקרות ועקובות מדם הרחק מגבולותיה. אפילו בתוככי הצמרת האיראנית מובילים הנשיא רוחאני ותומכיו התנגדות לשקיעה בבוץ בתימן, בעיראק ובסוריה. הציבור האיראני לא יסלח למי שיגרור אותו לעוד מלחמה, שאינה משרתת את האינטרסים האיראניים אלא את משמרות המהפכה, שכל תכלית קיומם היא ביסוסה של נוכחות איראנית ברחבי המזרח התיכון.
מעבר לזה, איראן חלשה לא רק כלכלית אלא גם צבאית, ונוכחותה בסוריה עודנה מוגבלת ומצומצמת. ניסיונה לכונן מערך צבאי על אדמת סוריה, שבעזרתו תרתיע את ישראל, עדיין בחיתוליו, לא במעט הודות לתקיפות בסוריה. אין להקל ראש באיומי בכירים איראנים להשמיד את ישראל, אך בה בעת אין להירתע מהם. שמעון פרס, אדריכל הכור בדימונה, אמר בהקשר זה כי לאיראן אין יכולת להשמיד את ישראל, אבל באיומיה הריקים מתוכן חושפת עצמה טהרן לסכנה קיומית הגדולה על מידתה.
אין פירוש הדבר שאיראן תירתע ממשחק הפוקר הצפוי לה מול הנשיא טראמפ בשאלת הגרעין, כמו גם מול ישראל בשאלת הנוכחות האיראנית בסוריה. תגובה איראנית למתקפות המיוחסות לישראל בסוריה בוא תבוא, אבל לא מדובר במלחמה כוללת אלא במהלומות נקודתיות גם אם מכאיבות, דוגמת פיגועים או מעשי טרור. זאת, עד שמי מהשחקנים ימצמץ ראשון. ישראל התנסתה ב"משחקי פוקר" כאלו לא פעם, במהלך שבעים שנות קיומה - מול נאצר במצרים ומול אש"ף וחיזבאללה בלבנון, ויצאה מהם לרוב כשידה על העליונה. אם ישראל שואפת חיים במזרח התיכון, אסור לה להירתע ולסגת לאחור.
אמת, במזרח התיכון מלחמות פורצות לא פעם מעצמן, בלא שאיש יזם או תכנן, וממילא גם לא חזה אותן. אי הבנות, טעות בשיקול הדעת והסלמה שעליה מאבדים את השליטה, עלולים להוביל למלחמה. משום כך מתחייבות זהירות, ערנות ודריכות; בוודאי אצל אלו שזה תפקידם. אבל מכאן ועד לאווירה של היסטריה ציבורית ושל תבהלה (פאניקה) בדבר מלחמה קרבה בקיץ - המרחק רב. יש הבדל בין חשש המוליד זהירות, לבין תבהלה המולידה שיתוק מדיני וביטחוני, שאת מחירו נשלם בטווח הארוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו