"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המתקפה על בג"ץ - אנטי־דמוקרטית

,עודכן

מאמרו של דרור אידר "מלחמת העצמאות" בעיתון זה, לו היה נקרא במציאות סטרילית נטולת הווה ועבר, היה יכול בוודאי להוות בסיס מוצק וטוב להנחת תשתית הגותית מדינית ראויה. הנחת היסוד שלו היא כי בית המשפט העליון מתפקד כסוג של "גלולת רעל" מובנית כנגד "השתלטות עוינת" של הימין על הנהגת המדינה. בית המשפט מיקם את עצמו כפטרון המגן על השמאל וערכיו והוא מתערב באופן בוטה ברצונו של הבוחר, ובעצם שם את עצמו מעל הרשות המחוקקת. הוא מוצג כנייר לקמוס לבדיקת חמיצות החוקים של כל ממשלה מהימין, ובכך לאשרור עקיף על ידי השמאל.

אני מבין ללב הימין, הרואה את בית המשפט העליון כמי שמכניס מקלות לגלגלי שלטונו. אני יכול להבין מדוע מרגישים מנהיגי הימין תסכול רב מאוד בכך שהם לא מצליחים לקדם את האג'נדה שבשמה נבחרו. אני רק סבור שזעקות השבר המגיעות מכיוונם הן חלק מהניסיונות להגדלת בסיס הבוחרים שלהם. חמור מכך, כל ההתנהלות בזמן זה מעידה על ניסיון להשתלטות ארוכת טווח על מושכות השלטון תוך הפרה גסה של השיטה הדמוקרטית.

בשנים האחרונות הוכיחה ממשלת ישראל כי היא מובילה מהלך גדול, מעבר לניהול היומיומי של ענייני השעה - ריסוק האופוזיציה החוץ והפנים פרלמנטרית. הימין הצר את חופש הפעולה של אלו בחוקים והכפשות, ואינו רואה באופוזיציה הפרלמנטרית גוף שיש להתחשב בדעתו. אי אפשר לקרוא את החקיקה האנטי־דמוקרטית בשנים האחרונות אחרת. כזו היא החקיקה שנועדה להצר את פעולתם של ארגוני זכויות האדם, החקיקה הפוגעת במיעוט הערבי בישראל, בקידום אג'נדות פוליטיות מוצהרות בתרבות, בדהגבלת חופש הביטוי באקדמיה ובבתי ספר ועוד. העובדה שבג"ץ לא פסל חוקים אלה היא הנותנת שאין ממש בתחושת הנרדפות של הממשלה.

השלטון הנוכחי מפגין עוינות ואיום כלפי כל מי שמבקר את מעשיו. כך גם נשמעת הביקורת כלפי מוסד הנשיאות, מבקר המדינה, בית המשפט העליון, מפכ"ל המשטרה ו"התקשורת".

גם התנהלות הממשלה בעניין הפליטים משקפת את תמצית ההתנהגות הפוגענית ואת חוסר ההבנה שלה את זכויות האדם ומהלכים דמוקרטיים בסיסיים. משנגמרו התחבולות למצוא פתרון כזה או אחר, הוצג הקושי בגירוש הפליטים כתמונת הנושא להצגת חוסר יכולתה של הממשלה למשול, שנפגעת בגלל התערבות בית המשפט העליון.

כל אדם הגון במדינה צריך להיות מודאג מההתקפה על בית המשפט העליון. ההיסטוריה מלמדת על דיקטטורה של מי שהתחילו את דרכם כנבחרים, אך לא על דיקטטורה של שופטים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר