"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נחיה כל עוד ההיסטוריה היהודית תחיה

,עודכן

75 שנים חלפו מאז הימים הנוראים של מרד גטו ורשה, פצע שאסור לו להגליד.

בתולדותיו של העם היהודי, העמוסים במלחמות ובמעשי גבורה, אפשר למנות מעשי מרד שזעזעו אימפריות עצומות, כפי שמציינים חוקרים של התקופות הקדומות, דוגמת ההיסטוריון הגרמני תיאודור מומסן. עם זאת, המרד בגטו ורשה התייחד במובן אחד לפחות: הוא פרץ במהלכה של המלחמה.

מה מיוחד במרד זעיר שארך כחודש ימים? יש הסוברים כי גבורה שכזו, להילחם מול המכונה הנאצית, הוא מעשה חסר תכלית. ויש הסוברים כי ללכת אל המוות עטוף טלית ותפילין מול רובהו של האשמדאי, נחשב לגבורה רבתי. כך או כך, יחסי הכוחות היו לרעת המורדים; על כך אין מחלוקת. מה העיב על המאבק ועל הניסיונות לאחד את הפלגים השונים? בסיס אידיאולוגי עיקש של אנשי השומר הצעיר ותנועות ציוניות אחרות מול אנשי בית"ר.

חייקה גרוסמן, אז בת 22 וחברת השומר הצעיר, נפגשה עם מרדכי אנילביץ'. נסערת מהמתרחש בווילנה ועוד ערים, שאלה אותו מה עליהם לעשות על מנת להזיז עניינים. אחרי סיור בגטו, הם נפגשים בביתו של קירשנבוים, איש הציונים הכלליים, שאמור לתאם בין המפלגות הציוניות.

כשהגשם והקור נשארים מחוץ לחדר המפגש, קשה לגרוסמן לספר על ההחלטה לפתוח במרד מזוין בווילנה. על מרד דומה בוורשה טרם חשבו באותה פגישה, במיוחד לא אנשי "הבונד", שנציגם התנבא כי לא יארע דבר בוורשה. נציגי ארגון אחד לא היו שותפים למפגש כמו במפגשים רבים אחרים, נציגי הרביזיוניסטים.

הזמן חולף. המנהיגות היהודית נטשה את ורשה, הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה נותרה ללא הנהגה תחת הכיבוש הגרמני. גירוש היהודים מהגטו החל בקיץ 1942 ללא התנגדות. עד שבאו מרדכי אנילביץ' מהשומר הצעיר ופאבל פרנקל, חבר תנועת בית"ר, שניהם בני 23. למרות העיכובים והמחלוקות האידיאולוגיות, פרץ המרד ביום שבו גרמנים מצוידים בנשק כולל משוריינים ותותחים נכנסו לגטו. קולו של פרנקל הרעים: "חברים! אנחנו נמות בטרם עת, אך לא נידונו לאבדון. אנו נחיה כל עוד ההיסטוריה היהודית ממשיכה לחיות". אכן, הם נידונו למיתה, אך רוחם לא נפלה. במאבק ההרואי הזה, חסר הסיכוי לכאורה, נשאה רוחם של הלוחמים את הדגלים.

כן, "חתיכת בד", שהונפה פעם אחר פעם מול החיילים הגרמנים בכיכר מוראנובסקי, היא שגרמה לזעזוע בקרב הגרמנים הנדהמים. המפקד הגרמני יורגן שטרופ תיעד את המתרחש: "לדגלים היו חשיבות פוליטית ומורלית רבה. הם הזכירו למאות אלפים את פולין וריגשו אותם, הם איחדו את אוכלוסיית הגנרלגוברנמן (הממשל הכללי בשטחים בפולין שהנאצים לא סיפחו לגרמניה) ובעיקר את היהודים והפולנים. דגלים וצבעי הלאום הם אמצעי לחימה בדיוק כמו יריות מנשק אוטומטי... כולנו ידענו זאת - הימלר, קרוגר והאן. הימלר צרח בטלפון: 'שטרופ, אתה חייב להוריד את שני הדגלים האלו, בכל מחיר!'" (מובא בספרו של משה ארנס "דגלים מעל הגטו").

מהגטו ההוא שרדו אך בודדים. חילוקי הדעות נמשכו גם עם שוך האש שאכלה שישה מיליונים מבני עמנו. שני ארגונים שותפים היו למרד, אי"ל - ארגון יהודי לוחם, ואצ"י - ארגון צבאי יהודי. על חלקו של הראשון במרד שמענו ללא הפסק, אך על חלקו של הארגון האחר מעטים שמעו.

רבים התחנכו על ברכיה של תודעת הגבורה, גם כשהסיכוי לניצחון אפסי. מה שהבינו מצביאים כמו בר כוכבא ומדינאים כמו רבי עקיבא, הבינו בחורים בני 23: הם הסתכלו על המאורעות "חסרי הסיכוי" בפרספקטיבה אלמותית של ההיסטוריה היהודית. קריאות ההשכמה של ז'בוטינסקי בטרם פורענות נפלו על אוזניים אטומות. ולא רק מפני שבאותו חדר מפגשים, כשוורשה כבר נכבשה, לא שהו תלמידיו של ז'בוטינסקי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר