מרור, עם נגיעה של חרוסת

חצי הגמר הראשון בין הפועל חיפה להפועל רעננה היה כולו מרור, אבל בסופו של דבר האדומים, שנהנו מאצטדיון ביתי, היו אלה שיצאו עם נגיעות של חרוסת כשעלו לגמר הגביע.

זה באמת היה אחד ממשחקיה החלשים של חיפה העונה, שבמחצית הראשונה בקושי דגדגה את השער של רעננה, וזו מצידה החמיצה לפחות פעמיים מצבים בטוחים של שערים.

עם פתיחת המחצית השנייה בחר מאמן חיפה, ניר קלינגר, לערוך שינויים פנימיים בהרכב שאיתו הוא פתח במקום חילופים. הוא העביר את עדן בן בסט ואלון תורג'מן לשחק כחלוצים ואת גילי ורמוט הוא הוריד מעט לאחור. אף שזה נראה כמו רעיון טוב, זה לא עבד לקלינגר.

רעננה המשיכה לשלוט במשחק והיתה מסוכנת יותר ועל כך מגיעות לא מעט מחמאות למאמן, מנחם קורצקי. אף שזו היתה הפעם הראשונה של רעננה במעמד חצי הגמר, היא הציגה הרבה אחריות, משמעת טקטית והגנה שבאה לעבודה. כל זה גרם לשחקני חיפה בקושי לראות את הרחבה של השוער של רעננה. וזו השורה התחתונה של עבודת הכנה ראויה של רעננה.

קורצקי שיחק עם מוחמד כליבאת מול שמואל שיימן ורועי זיקרי סגר את דור מלול וכך חיפה נוטרלה כמעט לחלוטין בחלק ההתקפי. המרחקים הגדולים גרמו לכך שקלינגר ושחקניו בקושי הצליחו ליצור מצבים.

קלינגר היה חייב לערוך במחצית הראשונה את החילופים שלו ורק בזכות המון מזל הוא לא נכנס לפיגור. החילוף הפנימי עם תורג'מן, ורמוט ובן בסט היה מאוחר מדי ולא השפיע כמו שהוא ציפה.

רעננה עם נמניה ניקוליץ' ובן בנימין החזיקו יפה מאוד את המרכז, ובזכות שלושת הבלמים שהציב קורצקי הם היו חופשיים יותר להתרכז במשימות הגנה רחוק מהרחבה שלהם.

הפועל חיפה עלתה בזכות החמצת פנדל איומה של שמעון אבוחצירה, שממנו אפשר לצפות לכבוש מהנקודה הלבנה. תהיו בטוחים שמחר אף אחד לא יזכור איך חיפה שיחקה במשך 120 דקות, אלא מי תעלה לטדי ותנסה לזכות בגביע המדינה.