שמחה לאידו של אסד

העולם הערבי ובו גם סוריה הגיב בדממה רועמת לנטילת האחריות של ישראל לתקיפת הכור. דממת האלחוט לכל הפחות מכיוונה של דמשק מובנת בהחלט.

לבשאר יש כיום עיסוקים חשובים לא פחות מהחגיגה התקשורתית בישראל, ובראש אלו מאבק ההישרדות שהוא מנהל, לפי שעה בהצלחה רבה, נגד המורדים בני עמו שקמו עליו. למותר לציין גם שהסיפור אינו מהוה מקור לגאווה עבור הסורים ובודאי שלא האופן שבו הסתיימה ההרפתקה הגרעינית של בשאר כמו גם החלטתו של הנשיא הסורי להימנע גם בפעם ההיא מכל תגובה למהלכיה של ישראל.

לבד מכך, במידע שהתפרסם בישראל אין הרבה חדש, למעט המאבק על הקרדיט בין הקודקודים, ברק ואולמרט ובין אמ"ן למוסד. מידע זה התפרסם בהרחבה כבר לפני כעשור, מפי מקורות מוסמכים אמריקניים. החומר שנחשף בישראל ישמש לכל היותר את סוכנויות המודיעין בסוריה וגם באיראן שיפשפשו בפרטי הפרטים החסויים שפורסמו אתמול של מאמצי האיסוף הישראלים כדי להכין עצמם לקראת הסיבוב הבא. באותם ערוצי טלוויזיה ערביים שדיווחו בכל זאת לצופיהם על החגיגה התקשורתית בישראל ניתן היה לחוש בשמחה לאידו של אסד, המפגין את עוצמתו על ידי שימוש בנשק כימי נגד בני עמו אבל נרתע ברגע האמת למול ישראל. אפשר להניח שלצד השמחה לאיד מורגשת בבירות האזור גם אנחת רווחה שהרי צאו וחשבו מה היה קורה אם בשאר היה משיג נשק גרעיני? האם לא היה מהסס להשתמש בו נגד בני עמו ונגד יריביו באזור? אבל בשתיקה בדמשק ובפרופיל הנמוך של הכיסוי התקשורתי בערוצי הלוויין הערביים של החדשות מישראל אין כדי להטעות. העולם הערבי עוקב בשבע עינים אחר הנעשה בישראל, וכיום זוהי משימה קלה יחסית תודות לרשתות החברתיות.

הערבים האמונים על תורת הקונספירציה מפרשים את עיתוי הפרסום בישראל כמיועד להעברת מסר ברור לאיראן כי ירושלים נחושה כבעבר לגדוע בעודו באיבו כל איום לבטחונה. למסר כזה שותפים אגב גם רבות ממדינות ערב.