בשבוע האחרון לא היה אפשר להתעלם מידיעה שרצה ברשת ושקוראת להתארגנות אזרחית אקטיבית להצלת שוד הכספים שמובילים החרדים למען עצמם. מקורה בדף פייסבוק פופולרי שפוקדים אותו רבים (הפוסט הנוכחי זכה לעשרות אלפי שיתופים) והוא הופץ בכל רשת חברתית אפשרית.
הידיעה מזהירה מפני השוד הגדול שמובילים חבר הכנסת גפני והשר דרעי בחלוקת כספי הארנונה של נתב"ג, לטובת האוכלוסייה החרדית הגרה בסמוך לשדה (אלעד ומודיעין עילית. כך במקור). כסף, חרדים, פעולה במחשכים - סיבה טובה להפיץ שנאה וללבות את היצרים.
לאחר שנים של מאבקים הצליח משרד הפנים, באופן ראוי להערכה, לגרום לכך שרשות שדות התעופה תשלם באופן קבוע ארנונה עבור נמל התעופה בן־גוריון, לאחר שלא שילמה במשך שנים ארנונה בשל פטור שקיבלה. הרשות, שלה כוח ועוצמה רבה, סיכלה בדרכים שונות את האפשרות שתשלם מסים, נכנעה לבסוף ותשלם סכום חד־פעמי של 1.2 מיליארד שקלים.
בהמשך, בכל שנה תעביר סכום של 150 מיליון שקלים למשרד הפנים, שחלקו יוקצה לטובת רשויות מקומיות הסמוכות לשדה התעופה וסובלות ממטרדי רעש, זיהום אוויר ותחבורה. המעשה שעשה השר דרעי והנהלת משרדו הוא מעשה של צדק חלוקתי. כסף שעובר מגוף חזק לטובת הקלה בתשלומי ארנונה לאוכלוסייה מוחלשת הגרה ביישובים לוד, אור יהודה, יהוד־מוסינזון, עמק לוד, חבל מודיעין ושוהם, שסובלות בשל קרבתם לשדה התעופה, ולא אלעד ומודיעין עילית כפי שהופץ.
הקלות הבלתי נסבלת של הפצת שקרים ברשת הפכה למסוכנת. יש בכוחה לערער ערעור מהותי ובסיסי על העיקרון הדמוקרטי שכולנו מחויבים לו והוא אמירת אמת. יש בהפצת השקרים משום הבאת תמונת עולם בלתי מבוקרת במכפלות אדירות, ויצירת מגדל בבל של שקרים ואמיתות. למצער, חלק מברירת תמונת העולם החברתית, כפי שמשתקפת ברשתות החברתיות, היא שקרית, אלא אם כן מוכח אחרת.
יש משהו מתסכל מאוד בכך שבמות שיתוף חברתיות, שיש בכוחן ליצור הייד פארק חיובי של שיג ושיח, של דיונים כנים ואמיתיים בשאלות שונות, הופכות לכלי רב עוצמה להפצת שקרים ומהוות בסיס רציני לטענות הפייק ניוז. כל מושג העובדה והטענה מתערער, כל השיח הדמוקרטי מתערער על ידי אמיתות מסוכנות הקונות להן לכאורה עמדה של אמת.
אותה ידיעה, שהופצה בעשרות אלפי שיתופים ברשת והופצה בכל דרך, מעבירה עוד מסר מסוכן - שנאה לחרדים. אני חילוני עד כלות, אך יש בליבי מחויבות גדולה לאחיי הדתיים - שותפיי למדינה - הגרים ביישובים הדתיים ובכלל.
הדתיים החרדים נתפסים כמקשה אחת, ויש בורות בהבחנה בין הזרמים השונים. אני יכול להיות חלוק עליהם בתפיסות שונות הקשורות לדת ומדינה, ועל צורת החיים במרחב הציבורי, אני יכול שלא לאהוב את הלחץ הפוליטי שהם מפעילים בכנסת במסגרת המשחק הדמוקרטי, אבל כמו שאני מחויב ל"ואהבת את הגר", שהסתנן למצוא הגנה, עבודה וקיום בארצנו וזוכה היום למעמד פריבילגי, כך אני מחויב ל"ואהבת את הדוס". לא פחות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
