רוסיה: פוטין קורא היטב את המערב

יממה לאחר שסיים את תפקידו כשר החוץ של גרמניה, הופיע זיגמר גבריאל בפני חברי "הפורום הגרמני־רוסי" - אחד הגופים הרבים הפועלים בגרמניה - לחזק את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות. במילים אחרות: מדובר בלובי רוסי.

כשגבריאל הוזמן לנאום בפורום לרגל 25 שנות קיומו, עדיין לא היה ברור אם ימשיך לכהן כשר חוץ. מכל מקום, הסיבה שהוזמן לא קשורה רק לתפקידו הרשמי, אלא גם לעמדותיו: זה חודשים מטיף בכיר המפלגה הסוציאל־דמוקרטית להקלת הסנקציות, שהטילו מדינות האיחוד האירופי על מוסקבה בשל פגיעתה בריבונות אוקראינה. הקו הפייסני נגד באופן מוחלט את עמדת הקנצלרית אנגלה מרקל, מיוזמי הטלת הסנקציות. כעת, משאינו חבר ממשלה, יכול גבריאל למתוח ביקורת על הקנצלרית, והוא אכן עשה זאת בחמישי שעבר. ככלות הכל, עמדה המוצאת חן בעיני הקרמלין עשויה לייצר לגבריאל קריירה חדשה, כפי שאירע בעבר.

ב־2005 הפסיד הקנצלר הסוציאל־דמוקרטי גרהרד שרדר בבחירות הכלליות מול אנגלה מרקל. במהלך כהונתו כמנהיג גרמניה פיתח שרדר מערכת יחסים הדוקה ביותר עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, "דמוקרט למופת" בלשונו. זמן קצר לפני תבוסתו בבחירות אישר שרדר - למרות מחאת בעלות בריתה המזרח־אירופיות של ארצו - את מיזם הקמתו של צינור גז תת־ימי מרוסיה לגרמניה, שיאפשר לרוסיה לעקוף את מדינות המזרח, בנות חסותה בעבר. מדובר בהפסד כלכלי משמעותי לאותן מדינות, שכלכלתן אינה חזקה כזו של גרמניה.

זמן קצר לאחר תבוסתו מונה שרדר לתפקיד בכיר בהנהלת החברה, שבידיה הופקדה בניית צינור הגז התת־ימי, ואשר שותף לה קונצרן האנרגיה הרוסי "גאזפרום". לפני שנתיים מונה שרדר למנהל מיזם המשך לצינור התת־ימי. לפני שנה מונה על ידי הקרמלין ל"מנהל עצמאי" של יצרנית הנפט הרוסית "רוסנפט", עבור 350,000 דולר בשנה. לשרדר, שחגג בפאר רב בסנקט פטרבורג עם ידידו הטוב פוטין את יום הולדתו ה־70, לא הפריע כלל ש"רוסנפט" נכללה ברשימת החברות הנמצאות תחת עיצומים של האיחוד האירופי. חבריו של פוטין יודעים לדאוג לעצמם.

נשיא רוסיה, שייבחר היום (א') לכהונה נוספת, יודע היטב שגרמניה היא חוליה חלשה בכל קואליציה מערבית, שעשויה לקום נגדו. אמנם ישנם בגרמניה אנשים שלא שוכחים לרוסיה את עוולות המשטר הקומוניסטי במזרח המדינה, אך בשאיפתה למעמד בכורה חדש־ישן בזירה האירופית והבינלאומית, נוטה גרמניה באופן מסורתי להסתכל למזרח ולא למערב, ומעדיפה ברית עם מוסקבה הקרובה מאשר עם וושינגטון הרחוקה. לכן ניתן למצוא תמיכה בהתקרבות לרוסיה לא רק בשורות הסוציאל-דמוקרטים, אלא גם בקרב השמרנים - אם במפלגתה של מרקל או ב"אלטרנטיבה לגרמניה", שחרתה על דגלה גישה פרו־רוסית.

פוטין הוכיח למערב שהוא יכול להתעלות עליו בהתערבות בענייניו הפנימיים: לא רק באמצעות תעמולה המונית בכלי תקשורת אלקטרוניים ודיגיטליים, או בפעילות נסתרת של פצחנים ומפעילי עמודי דֶמֶה בפייסבוק, אלא בעיקר באמצעות קשרים ישרים וגלויים עם פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית. לפוטין מיוחסת קרבה רק למפלגות ימין פופוליסטיות או לאומניות כ"חזית הלאומית" בצרפת, "מפלגת החופש" באוסטריה, "ליגה" האיטלקית ותומכי העצמאות הקטלונית. אך בדיעבד רשת הקשרים של הקרמלין ברחבי אירופה היא מגוונת מאוד.

למעשה, אומרים מומחים העוקבים אחר המעורבות הרוסית באירופה, פוטין מעדיף קשרים עם פוליטיקאים מהזרם המרכזי – כמו שרדר וגבריאל. ורק אם קשרים אלו אינם מקדמים את ענייניה של רוסיה, פונה הקרמלין לחפש תחלופה. כמו, לדוגמה, הבחירות האחרונות לנשיאות צרפת. רוסיה אמנם העניקה סיוע כספי דחוף ל"חזית הלאומית", אך פוטין הזמין את לה פן למוסקבה רק לאחר הסתבכות המועמד השמרני המוביל, פרנסואה פיון, בפרשת שחיתות שחיסלה את הקריירה שלו. פוטין קורא כיום את המערב וחולשותיו טוב יותר מאשר המערב קורא את רוסיה