"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רוסיה: פוטין קורא היטב את המערב

,עודכן

יממה לאחר שסיים את תפקידו כשר החוץ של גרמניה, הופיע זיגמר גבריאל בפני חברי "הפורום הגרמני־רוסי" - אחד הגופים הרבים הפועלים בגרמניה - לחזק את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות. במילים אחרות: מדובר בלובי רוסי.

כשגבריאל הוזמן לנאום בפורום לרגל 25 שנות קיומו, עדיין לא היה ברור אם ימשיך לכהן כשר חוץ. מכל מקום, הסיבה שהוזמן לא קשורה רק לתפקידו הרשמי, אלא גם לעמדותיו: זה חודשים מטיף בכיר המפלגה הסוציאל־דמוקרטית להקלת הסנקציות, שהטילו מדינות האיחוד האירופי על מוסקבה בשל פגיעתה בריבונות אוקראינה. הקו הפייסני נגד באופן מוחלט את עמדת הקנצלרית אנגלה מרקל, מיוזמי הטלת הסנקציות. כעת, משאינו חבר ממשלה, יכול גבריאל למתוח ביקורת על הקנצלרית, והוא אכן עשה זאת בחמישי שעבר. ככלות הכל, עמדה המוצאת חן בעיני הקרמלין עשויה לייצר לגבריאל קריירה חדשה, כפי שאירע בעבר.

ב־2005 הפסיד הקנצלר הסוציאל־דמוקרטי גרהרד שרדר בבחירות הכלליות מול אנגלה מרקל. במהלך כהונתו כמנהיג גרמניה פיתח שרדר מערכת יחסים הדוקה ביותר עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, "דמוקרט למופת" בלשונו. זמן קצר לפני תבוסתו בבחירות אישר שרדר - למרות מחאת בעלות בריתה המזרח־אירופיות של ארצו - את מיזם הקמתו של צינור גז תת־ימי מרוסיה לגרמניה, שיאפשר לרוסיה לעקוף את מדינות המזרח, בנות חסותה בעבר. מדובר בהפסד כלכלי משמעותי לאותן מדינות, שכלכלתן אינה חזקה כזו של גרמניה.

זמן קצר לאחר תבוסתו מונה שרדר לתפקיד בכיר בהנהלת החברה, שבידיה הופקדה בניית צינור הגז התת־ימי, ואשר שותף לה קונצרן האנרגיה הרוסי "גאזפרום". לפני שנתיים מונה שרדר למנהל מיזם המשך לצינור התת־ימי. לפני שנה מונה על ידי הקרמלין ל"מנהל עצמאי" של יצרנית הנפט הרוסית "רוסנפט", עבור 350,000 דולר בשנה. לשרדר, שחגג בפאר רב בסנקט פטרבורג עם ידידו הטוב פוטין את יום הולדתו ה־70, לא הפריע כלל ש"רוסנפט" נכללה ברשימת החברות הנמצאות תחת עיצומים של האיחוד האירופי. חבריו של פוטין יודעים לדאוג לעצמם.

נשיא רוסיה, שייבחר היום (א') לכהונה נוספת, יודע היטב שגרמניה היא חוליה חלשה בכל קואליציה מערבית, שעשויה לקום נגדו. אמנם ישנם בגרמניה אנשים שלא שוכחים לרוסיה את עוולות המשטר הקומוניסטי במזרח המדינה, אך בשאיפתה למעמד בכורה חדש־ישן בזירה האירופית והבינלאומית, נוטה גרמניה באופן מסורתי להסתכל למזרח ולא למערב, ומעדיפה ברית עם מוסקבה הקרובה מאשר עם וושינגטון הרחוקה. לכן ניתן למצוא תמיכה בהתקרבות לרוסיה לא רק בשורות הסוציאל-דמוקרטים, אלא גם בקרב השמרנים - אם במפלגתה של מרקל או ב"אלטרנטיבה לגרמניה", שחרתה על דגלה גישה פרו־רוסית.

פוטין הוכיח למערב שהוא יכול להתעלות עליו בהתערבות בענייניו הפנימיים: לא רק באמצעות תעמולה המונית בכלי תקשורת אלקטרוניים ודיגיטליים, או בפעילות נסתרת של פצחנים ומפעילי עמודי דֶמֶה בפייסבוק, אלא בעיקר באמצעות קשרים ישרים וגלויים עם פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית. לפוטין מיוחסת קרבה רק למפלגות ימין פופוליסטיות או לאומניות כ"חזית הלאומית" בצרפת, "מפלגת החופש" באוסטריה, "ליגה" האיטלקית ותומכי העצמאות הקטלונית. אך בדיעבד רשת הקשרים של הקרמלין ברחבי אירופה היא מגוונת מאוד.

למעשה, אומרים מומחים העוקבים אחר המעורבות הרוסית באירופה, פוטין מעדיף קשרים עם פוליטיקאים מהזרם המרכזי – כמו שרדר וגבריאל. ורק אם קשרים אלו אינם מקדמים את ענייניה של רוסיה, פונה הקרמלין לחפש תחלופה. כמו, לדוגמה, הבחירות האחרונות לנשיאות צרפת. רוסיה אמנם העניקה סיוע כספי דחוף ל"חזית הלאומית", אך פוטין הזמין את לה פן למוסקבה רק לאחר הסתבכות המועמד השמרני המוביל, פרנסואה פיון, בפרשת שחיתות שחיסלה את הקריירה שלו. פוטין קורא כיום את המערב וחולשותיו טוב יותר מאשר המערב קורא את רוסיה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלדד בק

חיפאי גאה. כתב "ישראל היום" באירופה. בעבר כתב לענייני ערבים בגל"צ וב"חדשות" וגם עורך חדשות החוץ של "הארץ". אחד העיתונאים הישראלים הבודדים שדיווחו ממדינות אויב כאיראן, סוריה, לבנון, עיראק ועוד. למד ערבית ואסלאם בסורבון בפריז. היה כתב בצרפת, באוסטריה ובגרמניה של כלי תקשורת ישראלים שונים ("ידיעות אחרונות", "מעריב"). פרסם שלושה ספרים: "מעבר לגבול - מסעות לארצות אסורות", "גרמניה, אחרת", "הקנצלרית - מרקל, ישראל והיהודים".

כדאילהכיר