"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

משל גורלה של הספינה יַחְדָּה

,עודכן

בעל יאכטה הזמין חברים למסע תענוגות שתכלית בצידו. החברים, אף שקינאו במזמין ולמרות שנטרו טינה זה לזה, נענו ברצון. שכן, תכלית המסע ביאכטה "יַחְדָּה" היתה להגיע לאי שבו נטמן אוצר גדול. במשך 30 שנים ניסו בעלי ספינות להגיע לשם, אלא שתמיד השתבשו כוונותיהם - לעיתים בשל שהותקפו על ידי כרישים שחורים, לעיתים בשל שהותקפו על ידי תניני הנֶגְדָּה האדומים, ולעיתים בשל מריבות.

המחצית הראשונה של המסע עברה בשלווה. כולם היו שקועים במשא ומתן קונסטרוקטיבי על האופן שבו יחלקו את המטמון. איש מהם לא ניסה לכפות את אמונותיו על האחרים או להתחמק מעמידה בחובות המסע. העניינים השתבשו דווקא לאחר שהאורחים ומארחם הגיעו להסכם על החלוקה. לאחר שהגיעו לעמק השווה העלה כל אחד מן הנוסעים נושאים חדשים למריבה. המחלוקות נסבו על השעה הראויה לתפילת השחרית (אם בכלל ראוי לשאת תפילה כזאת), על מצוות השמירה מפני הכרישים (אם בכלל קיימת מצווה כזו) ועל מהות הצדק (שבעצם קיומו האמינו הכל).

קולות המריבה הגיעו לידיעת הכרישים ולאוזני תניני הנֶגְדָּה. השחורים איימו לתקוף את ספינת המריבה מכיוון חרטומה ואילו האדומים שלחו עיניהם בירכתיה. דגי חרב גמדיים הצטרפו לתוקפים והצליחו לקדוח מעט חורים זעירים בקרקעית היאכטה. עד מהרה החלו המים לטפטף פנימה ואיימו לשים קץ טרגי לשיט החלומות.

בעל היאכטה קיווה שהאיומים החיצוניים ילכדו את השורות וישימו קץ למריבות שותפיו. טעות היתה בידו. עתה מצאו אנשי המשלחות סיבות ראויות עוד יותר למריבות קשות. היו בין האורחים מי שקיוו להסתפח למחנה התנינים; היו בין האורחים מי שקיוו להפיס את דעתם של הכרישים; והיו בין האורחים מי שאימת התוקפים הגמדיים שיתקה את מחשבתם ואת פעילותם. כך או כך, קולות המריבה עלו עד לב השמיים ואיש מהנוסעים לא התרכז בסתימת החורים הזעירים שהזמינו את מי האוקיינוס לחדור לתוככי הספינה. לשווא ניסה המארח להרגיע את אורחיו. אלה היו שקועים עד צוואר בטיעוניהם ובאמונותיהם וסירבו להושיט ידם לעזרה.

המארח הבין שהאחריות לגורלו ולגורל שותפיו מוטלת על כתפיו. נע בין החורים שנקדחו בקרקעית, הרעיף עליהם מילים רבות בתקווה שיחדלו מטפטוף וניסה לחסום אותם באמצעות עיסת נייר שיצר מדפים שתלש מיומן המסע. אך מאמציו היו לשווא. החורים והנוסעים סירבו לסור לפקודתו. שלף המנהיג את חרבו מנדנה ונפנף בה לכל עבר.

מה עלה בגורלו, בגורל אורחיו ובגורל הספינה - נדע רק בעוד שעות, ימים, חודשים או שנים.

הכותב הוא מחבר הספר "חלומות מתיבת הזיכרונות" (מקדיש את המשל לאקדמיה ללשון העברית)

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר