משל גורלה של הספינה יַחְדָּה

בעל יאכטה הזמין חברים למסע תענוגות שתכלית בצידו. החברים, אף שקינאו במזמין ולמרות שנטרו טינה זה לזה, נענו ברצון. שכן, תכלית המסע ביאכטה "יַחְדָּה" היתה להגיע לאי שבו נטמן אוצר גדול. במשך 30 שנים ניסו בעלי ספינות להגיע לשם, אלא שתמיד השתבשו כוונותיהם - לעיתים בשל שהותקפו על ידי כרישים שחורים, לעיתים בשל שהותקפו על ידי תניני הנֶגְדָּה האדומים, ולעיתים בשל מריבות.

המחצית הראשונה של המסע עברה בשלווה. כולם היו שקועים במשא ומתן קונסטרוקטיבי על האופן שבו יחלקו את המטמון. איש מהם לא ניסה לכפות את אמונותיו על האחרים או להתחמק מעמידה בחובות המסע. העניינים השתבשו דווקא לאחר שהאורחים ומארחם הגיעו להסכם על החלוקה. לאחר שהגיעו לעמק השווה העלה כל אחד מן הנוסעים נושאים חדשים למריבה. המחלוקות נסבו על השעה הראויה לתפילת השחרית (אם בכלל ראוי לשאת תפילה כזאת), על מצוות השמירה מפני הכרישים (אם בכלל קיימת מצווה כזו) ועל מהות הצדק (שבעצם קיומו האמינו הכל).

קולות המריבה הגיעו לידיעת הכרישים ולאוזני תניני הנֶגְדָּה. השחורים איימו לתקוף את ספינת המריבה מכיוון חרטומה ואילו האדומים שלחו עיניהם בירכתיה. דגי חרב גמדיים הצטרפו לתוקפים והצליחו לקדוח מעט חורים זעירים בקרקעית היאכטה. עד מהרה החלו המים לטפטף פנימה ואיימו לשים קץ טרגי לשיט החלומות.

בעל היאכטה קיווה שהאיומים החיצוניים ילכדו את השורות וישימו קץ למריבות שותפיו. טעות היתה בידו. עתה מצאו אנשי המשלחות סיבות ראויות עוד יותר למריבות קשות. היו בין האורחים מי שקיוו להסתפח למחנה התנינים; היו בין האורחים מי שקיוו להפיס את דעתם של הכרישים; והיו בין האורחים מי שאימת התוקפים הגמדיים שיתקה את מחשבתם ואת פעילותם. כך או כך, קולות המריבה עלו עד לב השמיים ואיש מהנוסעים לא התרכז בסתימת החורים הזעירים שהזמינו את מי האוקיינוס לחדור לתוככי הספינה. לשווא ניסה המארח להרגיע את אורחיו. אלה היו שקועים עד צוואר בטיעוניהם ובאמונותיהם וסירבו להושיט ידם לעזרה.

המארח הבין שהאחריות לגורלו ולגורל שותפיו מוטלת על כתפיו. נע בין החורים שנקדחו בקרקעית, הרעיף עליהם מילים רבות בתקווה שיחדלו מטפטוף וניסה לחסום אותם באמצעות עיסת נייר שיצר מדפים שתלש מיומן המסע. אך מאמציו היו לשווא. החורים והנוסעים סירבו לסור לפקודתו. שלף המנהיג את חרבו מנדנה ונפנף בה לכל עבר.

מה עלה בגורלו, בגורל אורחיו ובגורל הספינה - נדע רק בעוד שעות, ימים, חודשים או שנים.

הכותב הוא מחבר הספר "חלומות מתיבת הזיכרונות" (מקדיש את המשל לאקדמיה ללשון העברית)