העיר שהופרדה לה יחדיו

כל כך הרבה אנשים עסקו במאמץ למצוא את הדרך לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, והנה, דווקא בירושלים נמצא לכאורה הפתרון. חוברת מהודרת שהגיעה לשולחני מסבירה איך להיפטר מ"סכנת" הצבעתם של ערביי מזרח ירושלים בבחירות העירוניות, ובכל זאת להשאירם תחת ריבונות ישראלית. המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה פרסם את הצעתו של נדב שרגאי (הכותב במוסף זה) להוציא את השכונות הפלשתיניות בצפון העיר משטחה המוניציפלי של בירתנו, ולהקים עבורן שתי מועצות מקומיות חדשות. מחבר ההצעה הוא אחד האנשים הבקיאים ביותר בנושא ירושלים, ומי שחיבר עליה ספרים ומאמרים חשובים.

הבעיה מוכרת. בימי האופוריה בעקבות מלחמת ששת הימים, החליטה ממשלת הליכוד הלאומי לספח לירושלים המערבית את זו המזרחית. הממשלה לא הסתפקה בסיפוח ירושלים הירדנית הקטנה, ששטחה היה פחות מ־7 קמ"ר, וסיפחה גם 28 כפרים ערביים סמוכים לעיר, מתוך מה שנדמה היה למספחים כ"ראייה ארוכת טווח". לרבבות הפלשתינים שגרו בירושלים המורחבת הוענקה תושבות ישראלית מלאה, ואפשרות להתאזרח בישראל (מעטים מימשו). כתוצאה מכך, ניתנה להם הזכות להצביע בבחירות המוניציפליות לראשות העיר ולמועצתה, אלא שהם לא נהגו לממש זכות זו כדי לא לבטא השלמה עם הכיבוש והסיפוח. אם ב־1967 היוו הפלשתינים רק 26 אחוזים מתושבי ירושלים, כיום הם מהווים 41 אחוזים מירושלים המאוחדת.

מה יקרה אם ב־30 באוקטובר יחליטו הפלשתינים להשתתף בבחירות המוניציפליות? סביר להניח שהסיעה הפלשתינית במועצת העיר תהיה הגדולה ביותר, ותעמוד על הזכויות של תושבי השכונות במזרח העיר, הנמצאות במצב מבייש, בגלל התעלמות פרנסי העירייה.

מי שרוצה למנוע מדינה דו־לאומית או בירה דו־לאומית, מציע תוכניות חלוקה בין ישראל לבין מדינה פלשתינית עתידית, שבירתה מזרח ירושלים. אבל מי שדבק בעקרון ה"אף שעל", ואינו מוכן להעניק לפלשתינים זכויות - מפנטז על אוטונומיה פלשתינית תחת חסות ישראלית, או על פלשתינים החיים בירושלים הנמצאת תחת ריבונות ישראלית, בשכונות הנמצאות במסגרת מוניציפלית נפרדת. כך הומצאה השיטה החדשה: התושבים הפלשתינים במזרח ירושלים יישארו בבתיהם, אבל במקום שיחיו ב"עירשחוברהלהיחדיו", הם יחיו מעתה בשתי עיריות חדשות, ואם ירצו - יצביעו עבור נציגיהם המוניציפליים.

העיר החצויה. גדר ההפרדה במזרח ירושלים // צילום: אי.אף.פי

שרגאי מדבר בשבח הרעיון (אשר אומץ על ידי השר זאב אלקין, ומסביר הממונה על ירושלים מטעם הממשלה), כי כך יוכלו הפלשתינים (שימשיכו ליהנות מזכויות תושבותם בישראל) לנהל את ענייניהם בלי שיהיו תלויים בנדיבות הרוב היהודי בעיר, ואילו הצד היהודי יוכל להשתחרר מן החשש שהבירה תהפוך לערבית. ואם הפלשתינים לא יקבלו את הפתרון? או אז, כותב שרגאי, ימנה להם שר הפנים ועדה ממונה, ובא לציון גואל.

הבנתם את זה? בשיטת ה"כאילו" ימשיכו תושבי צפון־מזרח ירושלים להיות תושבי ישראל, לא יהיו בעלי זכות הצבעה בירושלים, ואם לא ירצו לממש את זכות ההצבעה בערים החדשות שיקימו להם, ינהלו להם כהן ולוי, הממונים על ידי השר דרעי, את חייהם החדשים.

שרגאי לא המציא כלום. כבר ב־1959 הקים המיעוט הלבן בדרום אפריקה עשר אוטונומיות שכונו "מדינות" עבור הרוב השחור, שהיה גדול ממנו פי חמישה בערך, וזכה לבחירה רק באוטונומיות שלו. האוטונומיות היו עלובות, ורוב השחורים המשיכו לגור בפרברי הערים הגדולות - חסרי זכויות. ב־1994 בוטלו כל עשר ה"מדינות", ודרום אפריקה הפכה למדינה אחודה, בשלטון הרוב השחור. אני מציע לשרגאי ולאלקין לא להביא אותנו לשם. כשאוכלים את העוגה, היא נעלמת מן הצלחת.