"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

עגינות: סרבני שנות האלפיים

,עודכן

בעלה של דפנה כבר נשא אישה שנייה והוליד ילדים במשפחתו החדשה, אבל את רעייתו הראשונה הוא מסרב לשחרר. בעלה של נורית חוזר על כך שהוא רוצה "שלום בית", ואלימותו הרגשית והכלכלית כלפיה לאורך נישואיהם אינה מספקת כדי לחייבו לתת לה גט. בעלה של שירה מסרב לתת לה גט ומופיע בכל דיון עם דרישות חדשות; היא אינה מוכנה להיסחט עוד על ידיו, אך לא יכולה לצאת לחופשי. תמר מסורבת גט כבר 17 שנה ובעלה משוכנע שעוד רגע קט היא תתפכח ותחזור אליו; עד אז הוא כובל אותה, שבויה בנישואים שאין להם מימוש. ארבע נשים, וכולן שותפות לדבר אחד – היותן עגונות.

בעיית העגינות וסרבנות הגט התרחשה לאורך הדורות תוך ניצול ציני ובזוי של ההלכה, והותירה אחריה אלפי נשים שבויות בידי בעליהן. בכך היא מציבה עצמה כאחת הבעיות החברתיות הקשות הקיימות בעולם היהודי. למרות שבעניינן של העגונות המסורת היא להקל כדי להתיר, לעיתים רבות היא לא מצליחה לחלץ את הנשים.

בעולם הישן עגינות התרחשה בעקבות אסונות שבהם גברים יצאו לדרכים ארוכות לצורך פרנסה, או בעת מלחמה, ולא שבו. כיום, בשל הטכנולוגיה המתקדמת, בודדים המקרים שבהם הבעל נעלם ולא ידוע כלל מקומו או מה אירע לו. חוקרים פרטיים, קשרים בינלאומיים, רשתות חברתיות וטבעו של "הכפר הגלובלי" מסייעים לנו במציאת רוב הבעלים. אך גם כשנמצאו, לרוב הם מתעקשים להשאיר את האישה בעגינותה ומסרבים לשחררה לחיים עצמאיים. זו עגינות שנות האלפיים, הכובלת אישה או איש לחיי נישואים שלא ממומשים בפועל, אך מונעת מהם נישואים אחרים.

לאורך ההיסטוריה היו מקרים מפורסמים של התרת עגונות, שהותרו ברוח הפסיקה המקילה בדיני עגונות. כך הותרו עגונות מלחמת העולם השנייה, עגונות מלחמת יום הכיפורים, עגונות המשחתת אילת והצוללת אח"י דקר, וגם עגונות מגדלי התאומים. כולן הותרו על פי עדות סבירה לכך שהבעל אינו בין החיים, תוך אחיזה בכל זיז הלכתי קיים. אירועים דרמטיים ויוצאי דופן קיבלו מענה מערכתי יעיל ובלתי מתפשר. אך מה יהיה על אלפי הנשים השבויות בידי בעליהן בכוונה תחילה, ואינן מוכרות לציבור?

מדינת ישראל קבעה עמדה, שלפיה סרבן גט עשוי לעמוד לדין פלילי על סרבנות, ואף העמידה לרשות הדיינים כלים להפעלת עיצומים על בעלים מעגנים. אמצעי הלחץ מבוססים על פסיקות הלכתיות מהמאה ה־12, ובהן חרם חברתי נגד סרבני גט. אמצעים אלו חשובים מאוד כמנופי לחץ על הסרבנים, אלא שממעטים להשתמש בהם. רבות ממסורבות הגט עלולות לחכות שנים ארוכות, עד שיפסקו לבעל "חיוב גט" שיאפשר את השימוש בעיצומים שמציע החוק.

עד שיימצא פתרון הלכתי מוחלט למצוקת העגונות, נהיה אנחנו שומרי ושומרות הסף עבורן. עלינו כציבור להוקיע, לגנות ולרדוף כל מי שמשתמש בכלי הבזוי של סרבנות גט. עלינו לתמוך בעגונות וליצור לחץ ציבורי על הסרבנים, ובה בעת לא לחדול מהמאמץ למצוא פתרונות הלכתיים מתאימים להתרת העגונות. יש לנו חובה מוסרית להבטיח כי דפנה, נורית, שירה ותמר, כמו אלפי אחיותיהן לצרה, יזכו לקבל את חירותן ולהתחיל בחיים חדשים.

פנינה עומר היא מנכ"לית ארגון "יד לאישה" מבית רשת אור תורה סטון,

ארגון הסיוע לעגונות ולמסורבות גט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר