פושעים יהודים בדולר

במסגרת שכתוב ההיסטוריה טען ראש ממשלת פולין כי לצד הפושעים הפולנים "היו גם פושעים יהודים", ורמז כנראה לקאפואים וליודנראטים היהודים עלובי הנפש, שנאלצו לשתף פעולה עם הנאצים בשל פחד תהומי לחייהם.

למשמע הדברים קשה היה שלא להיזכר בשירו של אלתרמן "על הילד אברם", שנמצא ישן כתום המלחמה על מדרגות ביתו בעיר פולנית - מפחד לשכב במיטתו. בשיר רואה אברם בסיוטיו כיצד אמו נטבחת ומאכלת בליבה, את אביו ערוף הראש ואת אחותו שדמעת המתים על לחייה. בחלומו המסויט של אברם מתחננים וגוערים בו אהוביו שיצטרף אליהם למיטת היגון והמוות המוצעת בבית, כדי להקנות לו מפלט וביטחון מפני הקור שבחוץ. אלא שאברם אחוז האימה נקרע בין אחדות עם אהוביו המתים לבין הרצון לשרוד - ובוחר בחיים.

השיר, כדבר נבואה, מציג מצב אבסורדי, שלפיו מתייצבות כנגד אברם 70 אומות שמטרתן לכאורה זהה: להכניסו ל"בית המוות". אלא שמניעיהן שונים בתכלית: הן מבקשות להמית את אברם ולצרפו למשפחתו הנרצחת, דווקא בשל שנאתן אותו. לצורך כך מצטיידות האומות הנפשעות ב"פגיונות הציד", מנצלות את הפרוצדורות, החוקים וההנמקות הבינלאומיות כדי להמיתו, ואומרות לאברם: "הננו עליך! בשבעים פקודות חוק ושבעים קרדומות - אל הבית הזה נשיבך - ואותך במיטה המוצעת נניחה וישנת בה דום כאביך!" ממש כמו האו"ם, אונסק"ו מועצת הביטחון ושכמותם...

צאצאי האנטישמים שהתנדבו לרצוח בנו בחדווה ובהתנדבות וקראו ליהודים "ז'ידים, לכו לפלשתינה", דולקים אחרינו גם לכאן. הדרך שבה הפך הילד אברם ב"דרך מאכלת ודם" ל"אברהם" עוצמתי בארצו, היא לצנינים בעיניהם.

כבחזונו של אלתרמן גברנו במסגרת המסע על החרמות ועל ניסיונות האמברגו, נטרלנו את הניסיון לכבול ידינו בתגובותינו נגד הטרור, בתביעה הצבועה ל"מידתיות", בלמנו את התמיכה האוטומטית של האומות במדינות ערב ובטרור וחשפנו את המניע הזדוני האנטישמי של האו"ם ואונר"א בהנצחת בעיית "פליטי הנצח" הפלשתינים כדי לזנב בנו כעמלק.

הקמפיין שמשווה את פושעי אירופה לקורבנותיהם היהודים הוא ניסיון למרק ולשכתב את ההיסטוריה. קמפיין זה מתמקד עתה בעיקר בהצגת ישראל "כגזענית ונאצית" יותר מהנאצים - ומכיוון שכך, יש למחוק את הזוועה, "שהרי אנו אף גרועים מהנאצים". כך נולדו הניסיונות להגדיר את הציונות כגזענות ולגמד את הרצח המתוכנן של מיליוני היהודים בידי הגרמנים בסיוע נלהב של המוני העם והממשל בפולין, באוקראינה, בצרפת, בהונגריה (ואחרים), כ"תופעה היסטורית המקבילה להרג מיליוני קורבנות מלחמה אחרים".

במסגרת המאמץ האירופי לדחוק את "אברהם" היהודי־ישראלי ל"בית המוות" בכינוי "נאצי", יש בעולם ובישראל הנחלצים "לעזור": ידיים אירופיות עלומות ממנות, בשת"פ יהודי־פלשתיני, את תנועת החרם (BDS), המציגה את ישראל ככובש נאצי וגזעני שיש לחנקו כפי שנחנקה דרום אפריקה. ברשימת הסייענים מתנוססת תנועת "זוכרות", המציגה את "חוק השבות" כגזעני ותכליתה להטביע את ישראל במיליוני ערבים "שבים". לצידן מככבים יהודים משוברים שתיקה, מבצלם ודומיהם (יהונתן גפן), המציגים את לוחמי צה"ל כפושעי מלחמה וגזענים ואת הטרוריסטים הפלשתינים כ"לוחמי חופש". לאחרונה מציגים פעילים יהודים את גירוש המסתננים לאפריקה כ"טרנספורטים" למוות, ויש ח"כים מהשמאל המטיחים בממשלה: "אתם חברים של הנאצים". השוואת שואת היהודים עם "שואת" בריחת הפלשתינים במלחמת העצמאות ב־1948 מופיעה גם בסרט החדש על מבצע אנטבה (מפיק ובמאי יהודי).

פעילי הארגונים האנטי־ציוניים בקרבנו, המנסים להכניסנו אל "בית המוות" בשירות האומות, אינם עושים זאת מדאגה לנו כבשירו של אלתרמן. הם אינם "קאפואים" או "יודנראטים" המנסים להינצל, אלא חמור מכך: מדובר ב"פושעים יהודים" בשירות מאמץ אירופי־אנטישמי, המסייעים כ"אידיאולוגיה" להציגנו כ"נאצים וגזענים", וזאת שלא להצלת חייהם, אלא בעבור חופן דולרים.