נכון להתחרות מול מדינות

בעיצומו של המשבר בחברת טבע אמר גיל שויד, מנכ"ל צ'ק פוינט: "ביום שבו עקפנו את טבע לא שמחתי, חשתי מועקה". גם אני מרגיש מועקה לאור דבריו של ראש הממשלה. אני לא מאמין שנסגור את הפער מול יפן בארבע שנים, אבל גם אם כן - זה כנראה יהיה בגלל ההידרדרות של יפן יותר מאשר הצלחה יוצאת דופן שלנו.

יפן מתכווצת ומזדקנת. המדינה בעלת תוחלת החיים הגבוהה בעולם הפסיקה להביא ילדים. בין השנים 2010 ל־2015 יפן התכווצה בכמיליון איש. שיעור האוכלוסייה בגיל העבודה ביפן עדיין גבוה מבישראל, אך היחס משתנה במהירות מסחררת. שיעור בני 65 ומעלה ביפן עומד על 28%, לעומת 11% בלבד בישראל. שיעור הילדים בני פחות מ־14 בישראל עומד על 28%, לעומת 13% בלבד ביפן. בקרוב התמיכה של האוכלוסייה העובדת ביפן בקשישיה תהפוך לנטל כבד מנשוא.

צמצום הפערים מול היפנים לא נובע מגידול בפריון העבודה של הישראלים, אלא רק מקיטון בפריון הילודה של היפנים. התמ"ג לנפש הוא תרגיל חשבוני פשוט שבו מחלקים את סך התוצר באוכלוסייה. כשיש אוכלוסייה גדולה שאינה יצרנית ופחות אוכלוסייה יצרנית, התמ"ג לנפש צונח.

תחרותיות מול מדינות העולם היא תכונה טובה של ראש ממשלה, התחושה שכלכלת ישראל צריכה להוביל את העולם היא מחשבה יוצרת מציאות, אבל הבחירה בתמ"ג לנפש היפני מוצלחת פחות. כדי שבעוד 3-4 שנים נוכל לומר שמצבנו היחסי השתפר בזכות עצמנו ולא בשל נפילת המתחרות, המיקוד צריך להיות בפרמטרים שבהם אנחנו צריכים ויכולים להשתפר. מדד כזה יכול להיות, למשל, הפריון, התוצר לשעת עבודה - ביפן הוא 41.5 דולר, לעומת רק 35.16 דולר בישראל. בגזרה הזו אולי כדאי להשוות את עצמנו דווקא לאירלנדים, שצמחו מ־42 דולר לשעת עבודה בשנת 2000 ליותר מ־83 דולר בשנת 2016. צמיחה כזו יכולה להתרחש בישראל, ודווקא נתניהו יודע מה צריך לעשות לשם כך - הסרת חסמי ביורוקרטיה, הפחתת מסים ומכסים ויצירת גמישות ותחרותיות בשוק העבודה.