"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

רבנים, היזהרו בדבריכם

,עודכן

רבנים, היזהרו בדבריכם. המערכה, שקידשו אחדים מכם (בעיקר מהזרם החרדי דתי־לאומי) נגד גיוס בנות בכלל, ושירות קרבי שלהן בפרט, גלשה בשבועות האחרונים לאמירה מקוממת מאין כמוה: "בת שמתגייסת לא עושה קידוש השם אלא חילול השם".

האומנם? לא נסחפתם? אפשר להבין רב הדואג לתלמידיו ומבקש לייצר עבורם סביבת שירות ההולמת את רוח היהדות. גם התנגדות הרבנים להורדת רף האימונים וסרגלי המאמץ, שכל תכליתה היא לשלב בנות בחילות קרביים בשם השוויון, היא התנגדות הגיונית. לעומת זאת, ה"עליהום" שמתעלם מתרומתן של בנות - ובהן גיבורות ישראל - לצה"ל ולתקומת ישראל חוטא בביזוי ובהשמצה.

מה יאמרו, למשל, אותם רבנים על לוחמת מג"ב הדר כהן ז"ל, שבכוחותיה האחרונים פגעה במחבלים בשער שכם לפני כשנתיים והצילה חיי רבים? או על לוחמת מג"ב הדס מלכא ז"ל, שמאבקה במחבל שתכנן טבח המוני באזור העיר העתיקה עלה לה בחייה? כיצד תגדירו את שירותן של מאות לוחמות מג"ב במשימות שיש בהן סכנת חיים? האם הן מחללות שם שמיים או מקדשות אותו? האם הרבנים, שזועקים בכנסים האחרונים "חילול השם", נחשפו אי פעם לסיפוריהן של אסתר ארדיטי ואסתר ציילינגולד?

ארדיטי, בעלת עיטור המופת, היתה חובשת קרבית צנומת גוף, שבסתיו 1954 שירתה בחיל האוויר. בעוז רוחה – ממש לא בכוחותיה הפיזיים – חילצה ממטוס בוער שהתרסק את הטייס יעקב שלמון, גלגלה אותו לתעלה סמוכה, כיבתה את האש שאחזה בבגדיו והצילה את חייו. שניות ספורות אחר כך המטוס התפוצץ. במלחמת ששת הימים התלוותה ארדיטי לצנחנים משחררי ירושלים, טיפלה בהם במסירות תחת אש וזכתה בכינוי "המלאך בלבן".

אסתר ציילינגולד, מתנדבת מאנגליה, התעקשה בתש"ח להצטרף לקומץ מגיני הרובע היהודי, שעמד על נפשו מול התקפות הלגיון הירדני. היא היתה עדה עם חבריה לקריסת בית הכנסת "ניסן בק" (תפארת ישראל) ואז נפצעה קשה. ציילינגולד הועברה למנזר הארמני ועל ערש דווי כתבה להוריה שבאנגליה מילים אחרונות, שעד היום הן צוואה ומופת להקרבה ולעוז רוח: "אל נא תהיו עצובים יתר על המידה... יודעת אני שה' איתנו בעירו הקדושה, ואני גאה ומוכנה לשלם את המחיר למען פדות העיר... בקרוב מאוד, אני מקווה, תבואו ותיהנו מפירות הגשמת המטרה שלמענה אנו נלחמים...".

האם "מגילת אסתר" של ארדיטי ושל ציילינגולד נופלת בקטגוריה של "חילול השם" או שמא "קידוש השם"? ומה על שרה אהרונסון וחנה סנש וברכה פולד? הן בוודאי לא ניחנו בכוח פיזי, אלא בעיקר בכוח רצון ובגבורת נפש. גם היום משרתות בצה"ל ובזרועות הביטחון לוחמות ומפקדות, כולל מפקדת טייסת התעופה בבסיס חצור, שמינויה העלה את חמת הרבנים.

דרושה אמנם מחשבה מוקדמת שלא לטעות בשיבוץ בנות לתפקידים שאין שמץ של סיכוי שיבוצעו על ידיהן כמו על ידי בנים, אבל המלחמה שהכריזו רבנים על שירות בנות בצה"ל ושילובן בשירות קרבי, ובעיקר הסיסמה שלא תיאמן, שהבנות הללו "מחללות שם שמיים", היא שקרובה יותר לחילול שם שמיים! הבנות הדתיות הללו, המתגייסות לצה"ל בשיעורים גבוהים והולכים, "מקדשות שם שמיים" ומרוממות ומפארות את שמה של היהדות. צה"ל והרבנים מסוגלים לדאוג יחדיו לכך שגם בנות דתיות החפצות בכך תשרתנה בצה"ל שירות משמעותי, "מוגן", אפילו קרבי - אם תתעקשנה על כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר