"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חיוני שנכיר בחשיבות הערבות ההדדית לחוסן הלאומי

,עודכן

במהלך ההכנות לביצוע ההתנתקות מחבל עזה, בקיץ 2005, נולדה בתי הבכורה. הימים היו מתוחים והתחושה היתה שהמהלך עלול להוביל למלחמת אחים. באותה שנה מלא עשור לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, והטראומה של הירצחו הדהדה מעל הקרע בין תומכי ההתנתקות למתנגדיה. השיר האהוב על רבין, "הרעות", הרגיש מסר נכון לתקופה. קראנו לבתנו רעות וקיווינו, שהערבות ההדדית, העמיות היהודית והדבק שמאחד אותנו יגברו על השבר הגדול שמתרגש עלינו.

בשבוע שעבר נקבר המשורר חיים גורי שכתב את שיר "הרעות" במהלך מלחמת יום העצמאות. על השיר אמר שהתכוון ל"רעות במובן של המחויבות הזו שאנחנו חייבים אחד לשני והמחיר שאנחנו משלמים בשם האחר שאיתנו, למען האחר שאיתנו". הרעות בינינו והמחויבות לאחר שאיתנו, מאוימות על ידי מחלוקות אידיאולוגיות שהולכות ומקצינות. ולא רק על ידיהן: בסקר ענק של מכון "פיו" האמריקני על החברה הישראלית משנת 2016 העידו כ־98% מהישראלים שהמעגל החברתי שלהם רובו או כולו מגיע מאותה קבוצה. מה הפלא שאין לנו אמון בחלקים אחרים בחברה, כשכבר מילדות אנחנו מחולקים לארבע מערכות חינוך נפרדות - חרדית, ממלכתית־דתית, ממלכתית וערבית.

המחלוקות וחוסר האמון מקצינים כשאיננו מכירים את האחר ולא מבינים את החשיבות שבהכרתו. ישראל מחולקת לשבטים שנלחמים ביניהם מי יטביע את חותמו באופן משמעותי יותר על אופייה של המדינה, ובין השבטים אין כמעט שיתוף פעולה, אין הכרה הדדית ולא תחושת ערבות הדדית ורעות. נוכל לצעוד קדימה רק כשהקבוצות השונות יבינו שעתידנו לא יכול להיקבע במשחק סכום אפס: כדי שישראל תנצח, אנחנו צריכים לדאוג שלא יהיו מפסידים, רק מנצחים. כדי שכולם ינצחו, נצטרך לדאוג האחד לשני, לראות את הצרכים השונים, לזכור את כולם מסביב לשולחן ההחלטות.

גורי דיבר על המחיר שאנחנו משלמים למען האחר ובשם הרעות. במלחמת יום העצמאות ואלה שבאו אחריה, המחיר היה הגבוה מכל. מיטב חיילינו הקריבו חייהם למעננו. בשם הקורבן שהקריבו כדי שנוכל לחיות כאן בביטחון ביחד, בשם המורשת העתיקה והמפוארת של עם ישראל ובשם העתיד שאנחנו מוכרחים להבטיח לילדינו - חיוני שנכיר בחשיבות הערבות ההדדית לחוסן הלאומי שלנו ובמחיר שעלינו לשלם עבור רעות ישראלית של אמת.

כל אחד מאיתנו ישאל מה הוא מוכן להקריב כדי שנצליח לחיות כאן ביחד. כל שבט חייב להפוך את הרעות והערבות ההדדית לערך, לא רק כלפי השבט שלו, אלא גם עבור האחרים. כל ישראלי שרוצה להרגיש שייך חייב להתחיל בנתינת תחושת השייכות לאחר - משם יצמח מחדש האמון ותצמח מחדש הרעות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פולי ברונשטיין

הכותבת היא מנכ"לית "יוזמת המאה" ומחברת הספר "תור המתינות - מסע אישי מהשמאל אל המרכז"

כדאילהכיר