"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

החוק הפולני: התחרות על הסבל

,עודכן

הדיון בחוק הפולני השבוע יצר רושם כי החוק הוא פשוט תחייתה של האנטישמיות הישנה והרעה. יש בכך לא מעט מן האמת, אבל מי שמחזיק בעמדה כזאת צריך להשיב איך ייתכן שהאנטישמיות הישנה הרימה את ראשה דווקא בשנים של "רנסנס יהודי" בפולין, שבמסגרתו אפילו נחנך ב־2013 בוורשה מוזיאון לתולדות יהדות פולין?

להבנתי, הסיפור קשור בהתנגשות בין שתי תפיסות מנוגדות של הבנת השואה במזרח אירופה ובמערבה. מאז 1945 התגבשה במערב תפיסה אוניברסלית של השואה, שהוגדרה כפשע נגד האנושות ואחר כך הפכה גם למטאפורה - ה־מטאפורה - של הסבל בכלל. די אם נחשוב על השוואות קיצוניות כמו "עזה היא אושוויץ" או "שואת החיות". בה בעת, ככל שהשואה הפכה למטאפורה, כך היטשטש הסבל הייחודי של היהודים. מנגד, במזרח אירופה עד להתפרקות הגוש הקומוניסטי, לשואה לא היה מקום ייחודי. הנרטיב היה אחד והוא ניצחון הקומוניזם על הפשיזם. רק עם התפרקות הגוש, נוצר מרחב לזיכרונות לאומיים ולסבל הייחודי שחווה כל קולקטיב.

פולין, שדימויה העצמי מבוסס היטב על קורבנות פוליטית - זכר למחיקתה מהמפה ב־1795 ולשתי מרידות כושלות בצאר במאה ה־19 - קמה לתחייה במאה ה־20, ושוב הועלמה בהסכם ריבנטרופ־מולוטוב. הצבא שלה הובס והאליטה הושמדה בידי הבולשביקים והנאצים.

בזיכרון הלאומי של "האומה הסובלת" לא היה מקום לסבל שהפולנים עצמם גרמו - למשל, הטבח בידוובנה ב־1941. אמנם כשעמדה פולין להצטרף לאיחוד האירופי, הכיר הנשיא קוושנייבסקי בכתם, ובטקס הזיכרון בידוובנה ב־2001 ביקש סליחה על מה שעוללו הפולנים ליהודים. היה זה ביטוי לאימוץ תפיסת השואה המערבית, שחייבה את האירופאים לחשבון נפש. אבל בפולין הנוכחית בולטת יותר התפיסה המזרח־אירופית של השואה: יש קורבנות מוחלטים או צוררים מוחלטים, ופולין שייכת לסוג הראשון.

אישור החוק בסנאט הפולני // צילום: אי.פי.אי

אז אם יש כתם של פוגרומים, ברמה אחת מנסים להשתיק, כמו שקרה השבוע; ברמה אחרת, מדברים על ה"ז'ידוקומונה", שמאפשרת לסווג את הפוגרומים כמעשי נקם כביכול בבולשביקים, שבקרבם היה שיעור גבוה של יהודים; או שפשוט ממסגרים את השואה כ"עוד" מקרה של פשע קולקטיבי במזרח אירופה: הפולנים לא סבלו מהלאומנים האוקראינים ומהטיהורים הסטליניסטים? האוקראינים לא סבלו מהרעבה סובייטית מכוונת בשנות ה־30? במזרח אירופה כולם סבלו, לכל עם היתה "שואה", וכך מתגמדים הפשעים כלפי היהודים והאחריות הפולנית מיטשטשת.

אם רלטיביזציית השואה במזרח הקטינה את רדיפת היהודים, התהליך במערב אירופה הגיע לאותה הנקודה - אך מכיוון שונה: ככל שהפכה השואה לסמל הסבל, כך הקולקטיבים הסובלים נתפסו כ"יהודים" מטאפוריים. ומה לגבי יהודים בשר ודם - או עצמות ואפר? הם רק מפריעים לתהליך.

שהרי כדי שסמל מופשט יהיה יעיל יותר, כך הוא צריך להיות מנותק יותר ממקורותיו הקונקרטיים וההיסטוריים. רק היזכרו מה קורה לישו שמגיע לטקס אוטו־דה־פה (שריפת הכופרים) ב"האחים קרמזוב" של דוסטויבסקי: האינקוויזיטור מאיים להעלות אותו על המוקד כי הוא, ישו, עלול לשבש את כל העולם הרוחני־מוסדי שנבנה בשמו, אך בינו לבין ישו כבר אין כל קשר! כך שאולי יש בסיפור החוק הפולני יותר מהאדרת סבל עצמית, האדרה שאין בה מקום לפשעים של הפולנים עצמם.

לא מן הנמנע שהיא מוזנת גם מהרצון "להשתוות בסבל" ליהודים או אפילו להיתפס כ"הסובלים", כלומר להיות "היהודים" האמיתיים. עבור אומה קתולית כמו הפולנית, בוודאי יהיה בכך הד מרוחק למהפך שעשה פאולוס בהגדרת הנוצרים כ"ישראל שבלב" מול "ישראל שבבשר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דוד ברון

עורך בכיר בחדשות ופרשן לענייני אוקראינה ורוסיה. לשעבר ראש דסק חוץ

כדאילהכיר