"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הטייסים הגרמנים סירבו לגרש פליטים? פייק ניוז

,עודכן

גרמניה קיבלה נוכחות קבע בשיח הפוליטי הישראלי. בכל פעם, שמחנה פוליטי מסוים מעוניין להתנגח במחנה הפוליטי היריב מיד עולה שמה של גרמניה כנקודת ציון מוסרית השוואתית - בדרך כלל לצרכי הצגתו השלילית של הצד האחר. האובססיה ההשוואתית הזו מרתקת: האמנם הצטמצם העולם כולו לגרמניה, ואין מצבים אחרים בקרב אומות העולם שאליהם ניתן להתייחס, כשמנתחים, מפרשים או מתארים את המצב בישראל? מדוע תפסה גרמניה בעלות מוחלטת על מרחב ההשוואות הישראלי - לשלילה ולחיוב?

בהקשר זה מעניינת המטאמורפוזה שעברה ההתייחסות לגרמניה בישראל: לצד אלה המשתמשים בהיסטוריה הנאצית של גרמניה לצורך הוקעת מתנגדים פוליטיים ו"זיהוי תהליכים", הרי שעם השינוי הדרמטי החיובי בתדמיתה של גרמניה - שהתאפשר באמצעות השקעת כספים גרמניים רבים ואיתור "יחצ"נים" בשכר - הפכה גרמניה למעין דגם מושלם של דמוקרטיה, חופש וליברליות, שישראל אמורה לצעוד בעיוורון מוחלט בעקבותיו.

קחו לדוגמה דיווח תקשורתי, שהופץ לאחרונה בישראל במערכות החדשות של ערוצי טלוויזיה מובילים. הדיווח היה על "מחאת טייסים גרמניים", המסרבים להעלות למטוסיהם "פליטים" המגורשים בידי רשויות גרמניה. מאופי הדיווח, שהתבסס על ידיעות בתקשורת הגרמנית - שציטטו מצדן מידע שהעבירה ממשלת גרמניה כתגובה לשאילתא של סיעת השמאל הרדיקלי בבונדסטאג - ניתן היה להבין שמדובר במחאה מצפונית וערכית של מאות טייסים גרמניים, שהתגייסו נגד "מדיניות הגירוש" של ממשלת גרמניה. הדיווח המוטעה והמטעה הזה מנוצל כעת ע"י גורמים פוליטיים בישראל במטרה להפעיל "מכבש לחצים מוסרי" על טייסים ישראליים, כדי שאלה יתנגדו לגירושם של "פליטים" מישראל. אם בגרמניה זה קורה, זה חייב לקרות גם בישראל. שכן הישראלים חייבים להפיק לקחים מההיסטוריה הגרמנית.

אז הבה נעמיד דברים על דיוקם: ראשית, גרמניה אינה מגרשת מתחומה אנשים הזכאים למעמד של פליט. נהפוך הוא: גרמניה היא עדיין אחת המדינות האירופיות בעלות הגישה המקלה ביותר בתחום הענקת מקלט לפליטים. השנתיים האחרונות הוכיחו זאת. לא כל מי שנשללת ממנו זכות השהייה בגרמניה - מאחר שאינו פליט ואינו מהגר חוקי - מגורש לאלתר. מגורשים רק אלה שאינם זכאים למקלט, כלומר אינם פליטים אלא מהגרים בלתי חוקיים, או פליטים לשעבר, שהמצב בארצם השתנה לחיוב ואינו מצדיק עוד הענקת מקלט לאזרחי אותה מדינה.

לנוכח גל הפליטים העצום ממדינות מצוקה טרגית, כסוריה ועיראק, החליטו הגרמנים להוציא מרשימת הזכאות למקלט אזרחי מדינות מסוימות, שבהן המצב אינו כה נורא, כמדינות צפון אפריקה ואפגניסטן. ככלות הכל, גרמניה אינה יכולה לקלוט על אדמתה את נדכאי העולם כולו, או אלה שפשוט חפצים בחיים נוחים יותר. אגב, חוסר האבחנה בין המונחים "פליט" ל"מהגר בלתי חוקי" או "מסתנן" מאפיין מאוד את הדיון בישראל בסוגיה; הוא בכוונה מטשטש גבולות לשם קידום אג'נדה פוליטית.

שנית, אין כל מידע על התארגנות של טייסים אזרחיים גרמניים מטעמי מצפון, למנוע במכוון החזרתם של משוללי זכות מקלט או שהייה בגרמניה. מדובר בעיקר בהתנהלות מקצועית על בסיס שיקולים ביטחוניים. המגורשים אינם מלווים ע"י שוטרים או מאבטחים בטיסות ההשבה (המסחריות) לארצות מוצאם. השוטרים מלווים את המגורשים רק עד לכבש המטוס.

טייס גרמני יכול לשאול מגורש לפני הטיסה, אם הוא עוזב את גרמניה מרצונו. אם התשובה היא שלילית והטייס חש שהמגורש עלול להוות איום לביטחון הטיסה או הנוסעים, ביכולתו למנוע את עליית המגורש למטוס. אם המגורש קיבל ייעוץ משפטי מארגון זכויות אדם כלשהו, הוא יידע לנצל את הסיטואציה. לעומת 16,700 מגורשים סירבו טייסים גרמניים לאפשר על עלייתם למטוס של כ־220 איש, בעיקר מסיבות ביטחוניות ולא מצפוניות. אלה ה"מזהים תהליכים" ללא כל בסיס, החלו כעת לזייף תהליכים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אלדד בק

חיפאי גאה. כתב "ישראל היום" באירופה. בעבר כתב לענייני ערבים בגל"צ וב"חדשות" וגם עורך חדשות החוץ של "הארץ". אחד העיתונאים הישראלים הבודדים שדיווחו ממדינות אויב כאיראן, סוריה, לבנון, עיראק ועוד. למד ערבית ואסלאם בסורבון בפריז. היה כתב בצרפת, באוסטריה ובגרמניה של כלי תקשורת ישראלים שונים ("ידיעות אחרונות", "מעריב"). פרסם שלושה ספרים: "מעבר לגבול - מסעות לארצות אסורות", "גרמניה, אחרת", "הקנצלרית - מרקל, ישראל והיהודים".

כדאילהכיר