"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בריטניה: האם יקימו גם משרד למתוסכלים?

,עודכן

זה עדיין איננו 1 באפריל, ולכן לקחתי ברצינות את הידיעה על כך שראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, החליטה למנות בממשלתה שר לענייני בדידות. מתברר שיש מאחורי זה סיפור עצוב: ג'ו קוקס, חברת פרלמנט מטעם הלייבור הבריטי, נרצחה לפני כשנה וחצי על ידי איש ימין קיצוני. קוקס הרבתה לעסוק בשאלת הבדידות בעידן המודרני, והוועדה, שסיימה לאחרונה את דיוניה, המליצה בפני הממשלה להקים משרד שיעסוק בעניין.

מיי קיבלה את ההצעה וציינה כי יותר מ־9 מיליוני בריטים הגדירו עצמם כ"בודדים" בסקר שבדק את הנושא, וכינתה תופעה זו המחלה הנסתרת של העידן שלנו. היא החליטה למנות את טרייסי קראוץ', המכהנת כשרת הספורט והחברה, גם לשרת הבדידות.

יש משטרים המקימים משרדים לטיפול במצבי רוח. למשל, בשאלת המורל הלאומי. אבל בריטניה - בתוך האיחוד האירופי או לאחר הברקזיט - איננה נמנית עם אלו. יש משהו אורווליאני בהקמת משרד לבדידות. אם הבודדים יהיו מרוצים, אפשר יהיה להקים משרד לתסכול, לעצב או לחרון אף. המוסדות הממלכתיים יטפלו בכל התופעות הללו ויציעו פתרונות, כדי שהאזרחים יהיו שבעי רצון ויפעלו כאזרחים ממושמעים ומרוצים. ממש מצמרר.

הבדידות אינה תופעה מדידה, כמו נכות, כמו אובדן כושר עבודה, כמו השמנה או כמו מחלות נפש. מדובר בתחושה, והיא אינה מאפיינת דווקא משקי בית שיש בהם רק אדם יחיד. יש, למשל, אנשים המגיעים לצמרות המערכות שבהן הם פועלים (מדיניות, צבא, משפט, תקשורת, משחק ועוד) ודווקא בצמרת הם מתלוננים על בדידות. יש אנשים בעלי משפחות קטנות וגדולות, החשים בדידות, ולא פעם פלוני, המוקף תדיר באנשים אוהבים, ושיש לו לכאורה כל הסיבות שבעולם לחוש מאושר, מתוודה באוזניך כי הוא חש בדידות. מה יוכל המשרד הממשלתי לעשות למענו?

אינני מציע להתעלם מהבעיה וודאי שאינני מבקש להמעיט בחשיבותה, אבל אני משוכנע שבדיוק לשם כך יש מגזר אזרחי, ואם ממשלות ירצו לממן פעילות של גורמים במגזר הזה לטיפול בבדידות - זה עשוי להיות מעשה נכון. המגזר השלישי יודע כיצד לטפל בבעיות שהמערכת הממשלתית איננה יודעת לטפל בהן, והוא נועד לשם כך. לפני שיקומו במשרד הבדידות החדש מחלקות לבדידות לצעירים, לקשישים, לחולים ולבריאים; לפני שימונו לתפקידיהם החדשים אנשים שמעתה ואילך יעשו כל שביכולתם להצדיק את התפקודים שהם ממלאים; לפני שישכחו מדוע הוקם המשרד, אבל ראשו או ראשתו ייאבקו בציפורניים כדי להגדיל את תקציבו ולהותירו על כנו - כדאי לממשלת מיי לחשוב על דרך יעילה יותר לנצור את זיכרונה של חברת הפרלמנט הנרצחת ג'ו קוקס, שהמאבק בבדידות היה חשוב לה כל כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר